יבשת האם האהובה למוריה

---

מעט היסטוריה על סופה הטרגי של למוריה

מתוך ספר טלוס 1 – אורליה לואיז ג’ונס

ידוע כי המולדת האהובה שקעה בן-לילה. היבשת שקעה בשקט כה רב עד שרוב האנשים כלל לא היו מודעים למה שקורה; רובם ישנו. באותו לילה לא הופיעו תנאי מזג אוויר חריגים. לפי מסר שנמסר על-ידי לורד הימלאיה בשנת 1959 דרך ג’רלדין אינוצ’נטי (הלהבה התאומה של אל מוריה), רבים מבני הכהונה שנותרו נאמנים לאור ולייעודם הקדוש שמרו על עמדותיהם.

מסר נוסף מלורד מהה צ’והן (מרץ 1957 דרך ג’רלדין אינוצ’נטי, במסגרת תקופת ה-“Bridge to Freedom”) ציין:

“לפני שיבשת למוריה שקעה, כהני וכוהנות המקדשים הוזהרו על השינויים הקטקליזמיים המתקרבים, ומוקדים שונים של האש המקודשת הועברו לטלוס. אחרים הועברו לארצות שלא יושפעו. רבות מהלהבות הללו נלקחו ליבשת אטלנטיס למיקום מסוים ונשמרו שם במשך תקופה ארוכה באמצעות תרגול רוחני יומי. ממש לפני שקיעת למוריה, חלק מן הכוהנים והכוהנות הללו חזרו לבתיהם ביבשת והתנדבו לשקוע יחד עם הארץ ועם אנשיה, תוך שהם מעניקים את סיוע הקרינה שלהם ומרחיבים נחמה וחוסר פחד.”

לורד הימלאיה אמר בשנת 1959 במסגרת ה-“Bridge to Freedom”:

“רבים מבני הכהונה הציבו עצמם בקבוצות קטנות באזורים שונים באופן אסטרטגי, והם התפללו ושרו כאשר ירדו מתחת למים. המנגינה ששרו היא אותה מנגינה המוכרת כיום בשם ‘Auld Lang Syne’. הרעיון מאחורי פעולה זו היה שכל חוויה מזעזעת משאירה צלקת עמוקה וטראומה בגוף האתרי ובזיכרון התאי של האנשים, אשר נדרשות כמה התגלמויות כדי לרפאה. באמצעות הפעולה וההקרבה של בני הכהונה שבחרו להישאר יחד בקבוצות ולשיר עד הסוף, פחד רב הומתק ונשמרה רמה מסוימת של הרמוניה…”

במהלך הלילה, בזמן שההמונים ישנו, תחת שמיים כחולים זרועי כוכבים, הכול הסתיים; המולדת האהובה שוקעה מתחת לגלי האוקיינוס השקט. איש מבני הכהונה לא עזב את עמדתו ואיש מהם לא הראה פחד. למוריה שקעה בכבוד!

— מתוך טלוס ספר 1, עמ’ 16, אורליה לואיז ג’ונס 💙