זיכרון חי , מגלגול חיים למרגלות הר השסטה

---

ההד העצמתי העיר אותי , פוקחת את עיני רואה את החדר רוטט , גלי אור מרצדים ואני רואה כמעין

וורטקס אנרגטי נוכח מולי , אני שוכבת במיטה , לא מודעת לכל זמן , ויודעת כי הוורקטס מיועד לי - הוא נפתח .

אני, מזמנת את הכהן הגדול אדמה , להיות לצידי , אני מרגישה את הנוכחות שלו , אני מרגישה את הוויתו האדירה , ויודעת כי זה הרגע לצאת מגופי , אני רואה את האור בוורטקס ונשאבת אליו , גוף האור שלי מרחף , נעה בתעלה ארוכה ארוכה ושם אורות ותחושת זוהר שמיימי , נוכחת בהוויה של התחושה הייחודית , אני רואה את הוורטקס נפתח ואדמה מצידו השני , מודעת לכך שאני עומדת ״לנחות ״ , מרגישה את עצמי נופלת , נושמת קלות , רואה את גופי , הוא מעט שונה , האור אדמדם , רגליי יחפות , אני מיישרת מבט ורואה את האגם לצידי , ואת ההר ממש ממול , הוא חום זוהר ,

אני רואה את החץ וקשת , ונזכרת - בת שבת ה וינטו- שלמרגלות ההר המקודש.

אני רואה את הסוס הזהוב שלי ועולה עליו , דוהרת בחזרה אל השבט , נזכרת מדוע הגעתי להר היום , כן היום זהו יום מיוחד , ההכנות בשבט ליום הריקוד הגדול ומפגש עם כל שבטי המרחב עומד להתקיים . יש עוד מחזור ירח לבנה מלא עד לקיום הטקס המרכזי , אני יודעת כי הריקוד המקודש הוא המלק המרכזי היות ובו אנו מפעילים את קודי הבריאה בכל אנשי השבט , כי דרך הריקוד , אנו ניזונים מהחיבור של שמיים וארץ , של האדמה והכוכבים .

שיאטו , מחברת העולמות כבר צמה 12 ימים ועד האירוע עצמו היא בצום מוחלט , כל בני השבט יודעים כי המפגש עומד להיות כה עצמתי , המרחב לכינוס כבר נקבע , שם על ההר גבוהה ליד המעין המקודש המוכר כמעין לב הפועם של ההר , שם בעמק הנסתר , יגיעו השבטים .

הלוחמים

המרפאות

החולמים

ומחברי העולמות .

תפקידי היה באותם הימים לוחם אור המחברת את עולמות האור הגבוהים אל עולמות הארציים , שמי היה ״ רוח גדולה ״, והרוח היתה זו המכוונת אותי לכל המרחבים בהר השאטסה , ככה עם סוסי ידעתי לנוע ולחברת את הפורטלים השונים בהר ולדעת לאן הרוח נעה וכיצד היא מזרימה את האנרגיות הגבוהות על ההר, ההר הנו פורטל עצום , אשר מי שאינו מכיר את הניווט המדוייק יכל להיעלם במהרה בתוכו .

על כן , התפקיד שלי כנווט היה משמעותי , זכיתי לקבל את הזכרון מסבי , הוא היה זה שמוביל את השבטים אל נקודת הכינוס , וכאשר הוא היה ברגעיו האחרונים הוא קרא לי , ישבתי לצדו במשך 12 ימים , לא עזבתי , והוא העביר לי את הזכרון העתיק .

סבי היה ידוע , בכוחות המיוחדים שלו , הוא היה מביא את הזכרון הבראשתי של הגעת השבט שלנו למחוז זה , הוא היה מרבה ומספר כי תפקידנו היה להגיע אל ההר המקודש ולעזור לבני העיר האור טלוס , הוא היה מרבה לספר כי תפקיד השבט היה לשמור על ההר ולמנוע מכל מי שאינו בתדר המתאים לעלות עליו , על כן השבט שלנו היה מיומן בכל השבילים הנסתרים בסיס ובתוך ההר.

המפגש הראשוני של אבות אבותיי עם טלוס הייתה עוד שהיבשות היו מחוברות , הגענו מהצפון הקר , ראש השבט הוביל אותנו הישר אל ההר, היו עוד הרים בדרך אך הוא המשיך והמשיך כך מספרים , שנים רבות עד אשר הגענו אל ההר הקדוש , הרוח עצרה אותו שם . ולמדה אותו את סודות ההר .

בימי הבוגרים מאוד , באחד מלילות השמיים הצלולים כאשר עין האלוהות היתה מעל ההר, הוא קיבל קריאה לעלות , ללא ירח הוא עלה על סוסו , ונעלם ל40 ימים . השבט המתין בסבלנות . כאשר הוא ישב לאורך נהר השפע המביא דגי סלומון .

עם שובו , הוא כינס את השבט כולו , אל אותה נקודה של לב ההר - המעין הנסתר , שם הוא השיב את שבטו , לימים ארוכים , לעונת הקיץ בה הפרחים פרחו והמים זרמו , ובני השבט זכו לקבל אור רב , רבות מבנות השבט זכו לפריון בימים אלו , והאור היה כה רב , כי הלוחמים חשו את עצמם בשיאם , מרפאות השבט רקחו תרופות ושיקויים, הילדים רצו ושיחקו והיו אלו ימי אור גדולים .

סבי הסביר לבני השבט כי הם זוכים ברגעים עלו באור המגיע ממעמקי האדמה מעיר קסומה הבנוייה מקריסטלים, הוא הוציא והראה להם את הקריסטלים וסיפר להם כי הוא ביקר שם .

הוא סיפר להם על המרחב המיוחד הנוכחי בו בני העיר הפנימית יכולים לצאת ולהיפגש עימם, טלוסיאנים , בני יבשת עתיקה בשם למוריה .

הוא סיפר להם כי שורשיהם מישם , וכי הם נדדו במשך מאות אלפי שנים לאחר שקיעת היבשת אם הגדולה .

הנשים החלו לבכות , וזכרונות החלו לעלות , כך השבט המשיך לחיות באיזור זה בנחת ושלווה , 7 חודשים , הם יכלו להיות על ההר . לאחר 7 חודשים היה עליהם לרדת לנהר , כל נשות השבט היו בשיא פוריותן בהריון בשל , צאצאיכם יהיו שומרי השער וידעו לנתב את אלו בעלי ליבם הטהור המגיעים להר , לאותם פורטלי האור לזכות ברגעי ההארה , כפי שאתם זכיתם .

מגשי העולמות יהיו ילדיכם , הם ידעו לעבור בזמן המרחב המגביל , ובעתיד הרחוק הם יהיו אלו אשר יעזרו וייתמכו לאנושות לעבור בשערי האור , גם כאשר הימים יהיו שרויים באפלה גדולה .

בערב ההוא שהוא סיפור להם והסביר , הגיע רוח עצומה , ואור רב הגיח מבין העצים , אט אט ראו על בני השבט את האור בדמות הוויה - לא לא אנושית אך בגוף אור עצום ,

או הם בני טלוס הוא הסביר , התחושה הייתה של אהבה ללא תנאי , אהבה וחיבור אלוהי

הדמות הציגה עצמה כנציג עיר האור טלוס בשם הכהן הגדול אדמה .

ליל האור הקסום , היה הלילה של חודש הסתווי בו השמש נוגעת נגיעה בכתר ההר לאחר המפגש עם הדמות המוארת , השבט החל את ירידתו מההר, בשירה באור ענק ושב למקם עצמו בשטח מחייה חדש לצד נהר הסלומון .

אני רואה את עצמי דוהרת במרחבים , מעלה מעלה את אותה הנקודה אל ההר , אני מודעת לחשיבות הכינוס השבטים הרבים . אני דוהרת אל המפגש עם הכהן הגדול אדמה .

המשך יבוא ....