כשאיילת שאלה אותי אם ארצה לברך בטקס פתיחת טלוס ווילג' , השבתי מידית אברך מהלב.
והלב שיודע שלח אלי איתות ממורי ורבותי - חז"ל - שמלווים אותי בגלגולי הארצי מזה שנים רבות. לכאורה תשאלו מה לחז"ל ולטלוס למוריה ישראל? תתפלאו , הכל קשור.
דברי חז"ל , שהם התורה שבעל-פה, מצויים, בין היתר, בתלמוד.
והתלמוד עשוי סדרים סדרים וכל סדר מחולק למסיכתות.
הסדר הראשון נקרא סדר זרעים.
ולא בכדי, שהרי עבודת האדמה והחיבור לאדמה כאז כן עתה , הם הבסיס לחיים עלי ארץ.
המסכת הראשונה הפותחת את סדר זרעים, היא מסכת ברכות.
מחשבה רבה הושקעה בסוגיית הברכות, איך מברכים, מתי מברכים, מי מברך, מי המבורך וכך הלאה.
והתלמוד מביא אין ספור דוגמאות של כנסים וטקסים וברכות, ורבות מהדוגמאות מתחילות במלים:
"פתח רבי ..... בכבוד אכסניא ודרש...."
אף אני אפתח בכבודה של האכסניה בה התאספנו.
האכסניה שבה אנו נמצאים, "טלוס ווילג' ישראל אשר בשדי אברהם", זימנה לי מסע מרתק לימים קדומים ולזמנים רחוקים, שבסופו של דבר מתכנסים לכאן ועכשיו.
אז בואו נצא לדרך, נתברך במידע שנחשף ומתגלה ונברך את המקום והשעה שבה אנו נמצאים .
המילה אכסניה היא מילה שאולה, שהגיעה לשפה העברית מהיוונית העתיקה, באותם ימים בהם האימפריה היוונית שלטה על המזרח כולו והגיעה עד להודו.
בבסיס המילה אכסניה מצויה המילה היוונית XENOS שמשמעה אדם זר.
והאכסניה, כשמה כן היא, נועדה לשמש כבית לאדם הרחוק מביתו וזקוק למקום להניח ראשו, לנוח ולהמשיך הלאה בדרכו.
והנה אנו כרגע מתכנסים באכסניה טלוס ווילג' [ישראל].
השם טלוס ווילג' מורכב משתי מלים, הראשונה TELOS הפלא ופלא מצויה בשפה היוונית העתיקה
והשנייה VILLAGE נהוגה בשפה האנגלית.
השימוש במלים כה שגור בפינו עד שאנחנו שוכחים שבפועל כל מילה היא סימן וסמל, חלק מפאזל, - מעין תצרף או מפת דרכים, שמובילה את המתבונן אל ראשית היות הדברים ואף מעלה אותו מעלה אל הכוכבים.
המילה ווילג', שפירושה כפר, הגיעה לשפה האנגלית מהצרפתית, VILLAGE- ומקורה בלטינית , ונסתפק בכך.
קרוב לוודאי, שכל הנוכחים במעמד זה מודעים לשם TELOS – ומזהים את השם עם אותה עיר אור קסומה, שהוקמה בידי הלמוריאנים בימים קדומים ורחוקים בתוככי רכס הרי השאסטה, והיא ממשיכה ומתקיימת שם החל במימד החמישי ובפועל כבר בשמיני, עד עצם היום הזה.
טלוס משמשת השראה ואבן שואבת לתושבי כדור הארץ ובמיוחד לאלה שנושאים בתוכם את רסיסי נשמות בני למוריה, של אלה שכבר התעוררו ושל אלה שממשיכים ומתעוררים בימים אלה ממש.
אינני יודעת [עדיין] כיצד הגיע השם טלוס לשפה היוונית העתיקה, ואני מקווה שיום אחד אצליח לחשוף את השורשים המשותפים בין שפת למוריה לשפות השונות.
אך מה שמעניין במיוחד זו המשמעות שיש למילה TELOS ביוונית עתיקה – הגשמה וגם השלמה של כל דבר ונושא. ומבחינתי ההגשמה ראויה לתשומת לב.
איילת – או בשמה הלמוריאני, אוהלת היקרה, המארחת שלנו, זכתה להיות מורת הדרך בישראל למורשת הלמוריאנית המופלאה ואנחנו זכינו בזכותה להתחבר אל המורשת המתחדשת ובאמצעותה אל מי שאנחנו באמת.
אין לי ספק בכך ש'טלוס ווילג ישראל ' עומדת בסימן הגשמה ונראה להלן , שלא בכדי היא שוכנת ב'שדי אברהם'.
כשראיתי את שם המושב 'שדי אברהם' מיד עלה במחשבתי אברהם אבי האומה העברית.
השיטוט בגוגל לימד אותי שמושב 'שדי אברהם' הוא ע"ש אברהם הרצפלד , שנולד כאברהם פוסטרלקו ב"תחום המושב" היהודי ברוסיה ועלה לארץ בשנת 1914 עם מסמכים מזויפים ע"ש אברהם הרצפלד, לאחר שנמלט ממאסר בסיביר בעוון פעילות ציונית-סוציאליסטית.
אך עדיין אברהם הוא אברהם, וגם לאחר דור עשירי כל הנקרא אברהם נושא את חותם שמו של אברהם הראשון.
מן הידועות הוא שאברהם - המונותאיסט הראשון, בחר וקיבל על עצמו במודע את האמונה באל אחד.
חומש בראשית מספר כיצד נגלה האלוהים לאברם בעיר אוּר, שלחוף המפרץ הפרסי, באותם ימים שוּמר, וציווה אותו במלים "לך לך" לעזוב את מקום הולדתו וללכת אל ארץ לא נודעת.
הנכונות לעשות כן, ללא שאלות, מלווה בדברי חיזוק מהאלוהים:
"ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שְמך והיה ברכה".... ובהמשך נאמר
"... ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית יב א-ב)
שימו לב! כל משפחות האדמה, קרי, כל האנושות כולה.
אברם מגיע לכנען ומתבשר שזו הארץ בה יחיה , ולאחר שנפרד מאחיינו לוט, שבחר לשבת בתחום הפורה של כיכר הירדן, מקבל מהאלוהים הבטחה נוספת:
" ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה" (בראשית, יג טז)
הימים חולפים ואברם תוהה כיצד יתגשם דבר האל והוא ערירי, וילד אין לו. לאחר התלונה שהוא משמיע באזני האלוהים "הן לי לא נתת זרע"
נאמר : "ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך". (בראשית טו יד)
פעמיים ממחיש האלוהים לאברם את ההבטחתו:
בפעם הראשונה המטפורה היא עפר הארץ ובפעם השנייה המטפורה היא הכוכבים בשמים.
הרי לפנינו חומרי הגלם מהם נוצר האדם. העפר והכוכבים. הגוף והנשמה.
חיזוק נוסף להבטחה המילולית מתרחש בברית בין הבתרים, ובתרדמה שנופלת על אברם הוא מתבשר על הצפוי לעם העברי – זרעו – להיות עבדים במצרים.
אחרי כל אלה נולדים לאברם הבנים ישמעאל מהגר ויצחק משרה.
לאחר לידת הבנים מחדש האלוהים את דברי הברית והפעם הוא משנה את שמו מאברם לאברהם.
" ואני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גויים ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גויים נתתיך ....". אברהם נועד להיות אב המון גויים.
שבחה של האכסניה "טלוס ווילג' אשר בשדי אברהם" הוביל אותי ואתכם ביחד איתי, לנוע בזמן וברחבי תבל.
מהעיר אוּר ששכנה לפני חמשת אלפי שנה לחוף המפרץ הפרסי אל כנען, מזה.
ומיבשת למוריה, שצללה במים עמוקים, לפני כשלושים אלף שנים, אל הר שסטה בצפון קליפורניה, מזה.
והינה לפני העיניים מתגשם החיבור המופלא בין טלוס למוריה לשדי אברהם.
ההווה קורא לכולנו להתעורר מהשיכחה בה לקינו, וכולנו מתבקשים להיזכר , להתבונן מחדש, להבין מחדש, לראות את גודל השעה, להעריך את ההזדמנות שקבלנו להיות שותפים לבריאה של שמים חדשים וארץ חדשה.
הקמת טלוס ווילג בשדי אברהם מהווה נדבך חשוב והכרחי באותה בריאה חדשה שכולנו בחרנו להיות חלק ממנה, שותפים מלאים ביצירה המופלאה שמגשימה את חזון הדורות כולם.
איילת-אוהלת בעלת הלב הלמוריאני בחרה וזכתה להוביל את המסע אל הארץ המובטחת.
אל ארץ האהבה, החסד, והחמלה.
את הדרך היא סוללת בצניעות, בהתמדה, מתוך הקשבה עמוקה למאסטרים הנעלים, ממקום מושבם בעיר טלוס אשר בשאסטה, מאזינה למורה הדורות אדמה, לאמא אדמה- לגאיה, ולבורא/ת האחת/ד.
אל איילת אוהלת חברה נורקה היקרה, יד ימינה, ואליהן הצטרפו נשמות למוריאניות נוספות, שתומכות ותורמות בדרכן להפצת מסר האהבה, החסד והחמלה.
בכל שנה, מזה שמונה שנים, מאז שהחלה איילת בדרכה, לאחר שקראה בספריה של אורלייה לואיז ג'ונס ויצאה למפגש חייה בהר שאסטה, יוצאות לשאסטה קבוצות בהנהגתן של איילת ונורקה, נשים וגברים ששמעו בליבם את הקריאה והתחברו לאנרגיה ולתדר ומגשימים את ייעודם.
דרך האור והאהבה נסללת בכל רגע בפני כולנו, היא פתוחה לרווחה ואנחנו כולנו חווים באותות ובמופתים את גודל השעה, אם רק נאמר רוצה אני.
מברכת אני את כולנו, כברכת האלוהים לאברהם ונברכו בך כל משפחות האדמה.
ונברכו בכם כל משפחות האדמה.
כל אחד ואחת מאיתנו היננו שותפים בוראים, כל אחד ואחת מאיתנו יכולים ויכולות לברך ולהתברך ובלבד שכולנו נלך בדרך האור.
ואסיים בדברי נעים זמירות ישראל בתהלים לד:
מי-האיש, החפץ חיים; אוהב ימים, לראות טוב.
נצור לשונך מרע; ושפתיך, מדבר מרמה.
סור מרע, ועשה-טוב; בקש שלום ורודפהו.
