***פרק 4
מתוך הפרק הקודם :
״היא מביטה ורואה את השריון והדרקון . היא רואה את שראיתי מתוך עיני .
היא יודעת כי עליה להיות אחת עם צוות האור בשליחות הכוכב הבית MU .
~~~~~
שיבת הנסיכה
.....עיניה הסגולות שוב התמלאו בזוהר וניצוצות היהלומים ,היא יצאה מהמערה ועפה עם הלוחם על כנפי הדרקון ,
מתקרבים אל ביתו , ביתו של הכהן הגדול , היא נזכרה בערב ההוא כאשר הוא זימן אותה לחדש המועצה הגדולה בלמוריה , ההיכל רעד ושליחי המועצה הרכינו את ראשם .
המלך והמלכה היו נוכחים , וגם היא.
הם קבלו יחד את המסר וההחלטה התקבלה מכוכב הבית , הם ידעו כי הפלנטה עומדת ליפול לידי השליטה של תרבויות האופל, הקוטביות שוב נוכחת , התוכנית האלוהית אשר אליה נקראו כל כך הרבה נשמות , עומדת להיעצר, נשמות רבות אשר בחרו להגיע ללמוד ולהאיר ולשוב אל כוכבם תהיינה תקועות בכוכב אשר בו תשרור שליטה וכבישה.
הם ניסו לשוחח עם התרבות המקבילה אשר תודעתה היתה די מפותחת , ממלכת אטלנטיס , אך המלך לא האמין לאשר הם קבלו , עליהם לקבל החלטה אחת .
וכך עשו .
רגע לפני השקיעה הם זמנו את כל אנשי הכהונה ולוחמי האור הנושאים את תהודת הלב ואת בנו של הכהן הגדול אשר יוביל ויזכיר להם , באותם הימים העתידיים .
הם שרו את שירת הלב , כאשר ההיכלים נפלו אל מי האוקיינוס , הם שרו את שירת למוריה כאשר לב האדמה דמם .
היא זוכרת את שנשבעו יחד שם בהיכל , לשוב ולפעול יחד , לשוב ולהיפגש ולהפעיל מחדש את הזיכרון ויכולת האור הגבוהות שהביאו מכוכב הבית MU
~~~
מפגש עם הכהן הגדול אדמה
היא רואה אותו עומד עם גלימתו התכולה , הוא מרגיש בה ומסתובב
חכיתי לך , אני מודה לבני שהביא אותך , היינו סובלניים זמן רב עבר ואנו זקוקים לאורך , לחלק שלך במארג האור , לקידוד אותו את קיבלת ללבך הטהור.
הוא הושיט לה את ידו על כתפיה והיא כרעה ברך , הכהן הגדול , אחז בסנטרה והרים את ראשה , היא דומעת והוא נוגע בדמעות האור שלה וסופג אותן באור ידיו
את עומדת לפגוש אותם שוב , את כל הנשמות אלו שנפרדנו מהם.
את עומדת לעזור בתוכנית האחת לאסוף אותן שוב .
לאחד את לבבות למוריה ללא נפרדות ללא כאב.
את עומדת להיות זו שתרפאי אותם שם מעל פני האדמה.
הוא ישמור עלייך ואת עליו , משימתכם היא אחת .
על כן גלתם יחד ולמדתם את אותם מסתורי האור , ההשלמה שלכם זה את זו תתמוך בכל תהליך או מצב אליו תקלעו , אחד אתם .
ההתמזגות שלכם עם דמותכם הגשמית תהייה זו אשר תוביל את אור למוריה מעל פני האדמה .
מיליוני הנשמות שוב יזכרו כולן ואורן יבהק ויאיר , אין זמן אחר לכך .
היא קשובה למילותיו ,״ובקול רם היא אומרת : ״ אני מתחייבת למשימה הלמוראנית ״
אדמה מעניק לה תכשיט ייחודי , המונח הוא על צווארה , להגנה על ליבה , לתקשורת עם מועצת האור הגדולה , לתקשורת עם אהוביה.
היא מוכנה!
~~~~~~
איסוף מחדש של לוחמי האור
קמתי משינה עמוקה, עם ריח מתוק, של פרחי הלוונדר המתוקים , ריח מוכר של מרחבי הריפוי מהאדמה ההיא.... , מתבונן ורואה את מיטת הקריסטל ואת האורות המרצדים בתוכה , יודעת כי השינה הייתה קצרה אך משמעותית ועברתי הטענה מתחדשת במהלך 4 השעות .
מהרהר בה שוב, ורואה את הדמויות המרכזיות אשר ליוו אותנו בילדותנו האם הם ידעו ?
האם היה זה מקרי , הדרך בה הם גידלו אותנו , כך יחד.
הזיכרון הראשון שלי הוא איתה , הזיכרון האחרון שלי הוא מבטה.
שם רגע לפני שיצאתי עם קבוצת הלוחמים להקים את טלוס.
היא הביטה בי ממרחק , מבטנו הצטלבו , וידענו כי זהו הרגע האחרון בו נראה זה את זו .
ידעו כל אחד את תפקידו , לא היתה כאן שאלה או בחירה , בחרנו זאת עוד עם ירידתנו אל הכוכב הכחול .
עוצם את עיני ורואה את הורי בכוכב הבית mu . רואה את העבודה התדרית אשר משפחתי מבצעת , באופן עקבי על מנת לתמך בנו , שארי למוריה אשר בטלוס.
לא ידענו אז , כיצד תצמח העיר המוארת , לא שיערנו כי הלב הלמוראני יפתח שערים כה רבים .
כן , במלחמת האור בחשיכה , שער הלב הנו המרכזי, דרכו כוח האלוהות פורץ , שם לא ניתן לעצור , שם לא ניתן לוותר או להיות בחוסר אמונה.
כאשר שער הלב נפתח הכח המגיעה אל יתר הגופים הוא עצום , הגופים מפקדים
במליאותם , בשיאם .
כך היה באותם קרבות אל מול החשיכה.
כך היה באותם המחוזות הרחוקים בהם לקחתי חלק עם לאנקה .
לוחמת האור האהובה.
לוחמת של צדק ויושרה ואמת , עצמתית כל כך. לויאלית למשימה ולחברות אמת .
רואה אותה אל מול עיני , עם שיערה האסוף מעלה. וגלימתה הייחודית .
באותם הימים אספו אותנו את לוחמי האור , ויצאנו לחניכה מרכזית במוסד לחניכת לוחמי האור במעמקי השמבאלה.
החניכה הייתה ארוכה ומלאת אתגרים , ימים שלמים למדנו את יסודות לחימת חרבות האור , את היכולת לעבוד אם האור לשם הגנה לשם בריאה חדשה.
חרבות האור אשר הופנו לעבר אותה אפלה אשר אחזה בכוכבים וגלקסיות .
יכולת הטלפתיה, והמעבר בין הממדים , יכולת המיקוד בחשיבה המשותפת להניעה את האור לנתיבים אשר היו חסומים .
יצאנו אל הייקום האין סופי, ועם לגיון האור , יצאנו אל אותם הכוכבים הנגועים , אל אותם מערכות השמש אשר נכבו , אל אותם הכוכבים שנמקו ונמוגו .
לא עצרנו לרגע ונלחמנו את מלחמת האור , ובנינו רשתות סביב פלנטות , וגם סביב כוכב הכחול.
רשתות אשר יאירו ויזרימו את איכות האלוהות , ללא שיבוש ללא עצירה או נסיגה .
הרשתות פעלו ושמרו על אלו שהיו ערים מוארים ובקשו הזנה , הם אומנם היו מעטים אך הם היו .
לרגע לא הפסיקו אורות הכוכב להדהד.
ונזכרתי , במאסטרים הנעלים , הם אשר היו ועודם שומרי הפלנטה , ועוד פלנטות רבות . הם אשר הזרימו את תודעתם לנציגי האנושות , הם אשר שמרו על תדר של הרמוניה ואהבה , גם אם היה זה במרכזים מצומצמים , שם על ההימלאיה , ותחת הפירמידה הגדולה, בעיר הזהובה ירושלם , וכן בערי האור הלמוראניות וביוון בה היו שרידי אטלנטיס.
מוקדי האור פעלו , ואנו נדדנו ביניהם , להאיר ולשמור במשך עידנים .
וידי הנסיכה , היו באותם הימים , בשליחות וריפוי , היא בראה את הערים הנגועות , רפאה את הנשמות הכלואות , היא פתחה שערים אל נשמות אמיצות אשר התחייבו לפעול בשירות האור , ותמכה בהם והיתה להם .
עד אשר …היא ראתה.
ראתה את בני ארצה טובעים ללא ידיעה ללא הכנה ,
ראתה את יבשת האם האהובה , נימוגה אל מול עיניה
ראתה את הילדים והוריהם .
וכאבה את פרידת בעלי החיים , גם אלו שידעה שלא ישובו מעל פני האדמה .
היא ראתה וספגה את ליבם .
ונזכרה כיצד היא בחרה, היא זו שבחרה לרדת אל הפלנטה , ללמוד לחוות להיות במצב צבירה אחר .
לחוות ללמוד להיות , בבריאה הגדולה ביותר.
Comments