ספר בחזרה לטלוס 2
"אוריון קם והחל מטפס על רגליו של אורליו, הוא אחז בכנף ועלה על גב הדרקון.
וואו! לפתע חש כי הוא עולה מעלה מעלה וראה כיצד הוא מתרחגק מהאדמה. כנפיו הגדולות של אורליו העיפו באוויר את חול הים. אוריון עצם את עינו וחש ברוח המלטפת את פניו. הוא פקח עין אחת וגם את השנייה וראה את עצמו מעל לעננים, מחבק את צוואור של אורליו,
ואורליו מרחף מעלה ומטה מעל נחלים ואגמים, מעל עצי זהב וקשתות בשמיים. אוריון חש את החופש, הוא הרגיש כיצד אורליו חותך את שמי האור ונוסק כלפי מעלה אל האור, כך הם המשיכו לעלות עד אשר הגיעו אל מחוץ להר השאסטה.כשאוריון ישב על גב הדרקון שעף, הוא חש בגופו את האוויר הצח, את לבו שהתרחב ואת האהבה הנכנסת. וואו! איזו התרגשות! הוא הרגיש כי האהבה אשר אופפת אותו היא אהבה אחרת, כזו אשר זמן רב לא חש.
"האם אני יכול למלא את מחשבות ליבי" שאל…"