המסע לעיר האור: זכות גדולה היא לגעת באור השאסטאי

שערי האמונה האין סופיים

המסע לעיר האור עובר דרך שערי אמונה אינסופיים. כשאנו מגיעים להר, הוא מקבל אותנו בלב רחב ובמזג אוויר נפלא. הוא פותח את שעריו הנסתרים ומעניק מתנות של טבע וחיות בר. כאשר הלב נפתח ואנו מעלים את התדרים בכל ארבעת גופינו לאחד, הישויות הטרנסצנדנטליות האצילות חושפות את עצמן. הנתיב לתעופה נפתח, ואנו עוברים דרכו אל עולמות הגבוהים יותר.

במשך 15 השנים האחרונות, אני מלווה את המועמדים אשר מקבלים את הקריאה. אני רואה את מאבקיהם ואת מעמדם הגבוה. המסע הנוכחי היה זמן שבו נגענו בשקט ובאמת.

שחרור הישן: השער הראשון למסע

שחרור הישן הוא השער הראשון לכל תחילת המסע. לאחר חציית האוקיינוס הגדול, והיציאה משגרת החיים הלחוצה שלנו בישראל, נפגשנו עם שבע נשמות שנבחרו בקפידה למסע זה. חודשיים לפני המסע, במפגש עם מובילי שאסטה, הכהן הגדול אדמה הנחה אותנו. הוא אמר כי אנו בתא האור הטלוסאני במזרח התיכון, עומדים בפני התרחבות נוספת. חבר ערבי ישראלי יגיע אלינו, ושערים חדשים ייפתחו בפנינו.

הקשבתי ושחררתי את הקריאה. במציאות הנוכחית, במיוחד לאחר המלחמה, הכל כל כך רגיש. שחררתי ולא חיפשתי. אך ידעתי כי ברגע הנכון זה אכן יתרחש, כפי שאדמה מראה והבריאה מתקיימת.

הפגישה המיוחדת

עברו הימים, והנה אני בהרגלי עוצרת בקפה צומת סביון. אני שמה את רכבי לשטיפה ומספרת לכולם על המסע, אך לא על שאסטה. הוא מגיע אלי, חבר המנהל את המכון שטיפה. הוא משתף אותי בכאב לב על אובדן אישי. אני קשובה, והוא מבקש את עזרתי. הוא הבין שאני יוצאת למסעות ורוצה להצטרף. אני מתבוננת בו ואומרת, כפי שתמיד אני אומרת, בשמחה, אשלח לך פרטים.

והוא מעוניין, וביום נרשם. אחסן שמו - ערבי ישראלי, ועיניו נוצצות באור כאשר הוא סיפר את סיפורו. כאשר הוא ביקש לבוא, התבוננתי בעיניו עמוק פנימה וראיתי את האור.

המסע מתחיל

הימים עברו והוא אכן מתכונן למסע, רציני מאוד. לא נתתי לשיפוטיות להיכנס. אדמה אומר לי - הוא. עד כמה אנו שבויים בדפוסים נושנים, עד כמה קידדו אותנו בתרבות שלנו לחשוש מכל מי ששונה.

במיוחד בימים אלו, אנו יוצאים למסע ונפגשים עם שבע נשמות. האנרגיה מתעבה בכל יום ויום. הוא עוזר ותומך, מחייך ומבין, כל כך מבין. המסע של טלוס עובר בשערי האהבה, שערי הקבלה ושערי האמונה.

אדמה מנחה אותי עם החברים, יום יום. והנה הקריאה ביום שמשי של חודש דצמבר לצאת למעלה ההר. ההר פתוח ללא שלגים עבים, והקריאה היא לצאת אל הפורטל המשמש שער הלוקח אל פסגת שאסטה - אל "מחנה הסוסים". שם יש מעיין נובע ומבנה עתיק למטיילים.

החיבור לרוח ההר

אנו מתחברים אל רוח ההר ונכנסים בשערי השביל. עוברים בשערים של הסלעים והעצים, עולים בשבילי המושלג, לוקחים אותנו עמוק פנימה. הנה בניה לשער המרכזי, עף לו עורב שחור מתבונן, וכמו אומר לי, "אני יודע כי את והקבוצה נכנסים פנימה". ואני מושיבה לו - תודה.

הסלעים והעצים מדברים, שליחי האור כה מתרגשים. אנו ממשיכים ומעמיקים, עולים ועולים. חלק מהחברים חשים קושי בטיפוס, אך הלב והתשוקה לא מאפשרים לעצור. עוברים ושוברים את תקרת הזכוכית. בכל קושי יש תחושת סיפור אדירה, וממשיכים לעלות מעלה.

המסר מהכהן הגדול

הרוח של שאסטה מעבירה מסרים ומספרת על בני האדמה הזו. אני רואה אותם בטקסים עתיקים בהודיה לרוח ההר ולכל השפע שההר מעניק. מי מעין טהורים המעניקים מרפא. הרוח מלטפת, מעניקה לנו את סודות שאסטה, והחברים נעים מעלה, מרחפים.

הנה הסוף, האומנם? עולים והנה המבנה העתיק. השמש מחממת, המעין הזורם. אנו יושבים יחדיו במעגל, והכהן הגדול אדמה מגיע ומעביר לקבוצה מסר מרגש.

"מברוכים הנכם, ילדי האלוהים. הנכם מבורכים על ההישג שלכם האישי על הרוח האלוהית והרצון שלכם. כאשר נשמה מגיעה לפלנטה, היא עוברת סריקה מסוימת על מסע חייה. היא בוחרת את הצמתים המרכזיים בהם יהיו שיעורים מרכזיים בחייה. בעידן שלכם, אתם זכירים בגופכם להיות ערים ולהתבונן במסע הנשמה שלכם."

שאלות ותשובות

שאלות רבות עולות. האם אפשר לדעת את השליחות שלי? השליחות הנה ייעודית לך. לעיתים אינכם יכולים לראות את מלא שירותכם, אך תוכלו לראות את מלא השליחות כאשר תפתחו את תודעתכם.

שאלה נוספת היא איך אנו יכולים להרגיש או לדעת שבני טלוס עמנו? התחושה להגיע לממד החמישי ולחוש את אחיכם מטלוס נובעת מצ'קרת הלב. הלב הפיזיולוגי הוא השער המעניק לכם את היכולת לתקשר עם משפחתכם מטלוס.

המסע להמשך

אני רואה את קהילת טלוס צומחת ואת תפקידי בקהילה הגלובלית. עוד ועוד שליחי האור יתעוררו. התחדשות בפלנטה, זמנים של רוגע ואחדות. הלב מתרחב ואני, שוחת הגנות לילדיי ואהוביי, יהודייה על הזכות להוביל, להיות, לראות.

אדמה, עוטף אותי באור תכלת זהוב. אני נושמת אחרת מקודקוד הראש. והנה אני חשה את אדמה עוצר הכל. "עורי בת אהובה, כנסי את הקבוצה. זהו הזמן לרדת מההר. הזמן עומד לרשותך עד השקיעה."

אני קופצת ומרחפת לקבוצה, ובזריזות אנו יורדים. בחישוב מהיר אני רואה כי בדיוק בשקיעה נגיע למתחם הרכבים. אנו צועדים והשמש שוקעת. הצבעים על ההר משתנים והרכות נוכחת. אני מקפידה להניע את הקבוצה בריכוז, ובמעבר השער המרכזי, שוב אני רואה את העורב השחור. הוא בא לראות שאנו יוצאים מהשער.

יצאנו, הגענו בדיוק בשקיעה. הדיוקים של אדמה, אני מחייכת בליבי. התעלות - מסע מרגש ועצמתי. כל החברים כה מאושרים, כולנו בהודיה.

המסע להמשך: התפתחות רוחנית וחיבור קהילתי

המסע שלנו לא מסתיים כאן. אנו ממשיכים להתפתח ולגדול יחד. כל אחד מאיתנו הוא חלק מהתמונה הגדולה. אנו לומדים להקשיב, להבין ולחוות את החיים בצורה עמוקה יותר. כל חוויה, כל מפגש, כל רגע הוא הזדמנות לצמיחה.

במהלך המסע, אנו מתמודדים עם אתגרים. אך כל אתגר הוא הזדמנות. הזדמנות ללמוד, להתפתח ולחזק את הקשרים בינינו. אנו נושאים את האור שלנו לכל מקום בו אנו הולכים. אנו מחזיקים את התדרים הגבוהים ומעבירים אותם הלאה.

החיבור לאור ולרוח

במהלך המסע, אנו מתחברים לאור ולרוח. אנו לומדים להרגיש את האנרגיה שסביבנו. אנו מתמקדים בכאן ועכשיו, ומבינים את החשיבות של כל רגע. כל נשימה, כל מחשבה, כל רגש הם חלק מהמסע שלנו.

אנו לומדים להקשיב ללב שלנו. הלב הוא המדריך שלנו. הוא יודע מה נכון לנו ומה לא. כאשר אנו פועלים מתוך הלב, אנו פועלים מתוך אהבה. אהבה היא הכוח המניע שלנו. היא מחברת אותנו זה לזה ומביאה אותנו למקומות חדשים.

הזמנה להמשך המסע

אני מזמינה אתכם להמשיך את המסע הזה יחד. בואו ניצור קהילה של אור ואהבה. בואו נשתף את החוויות שלנו, את התובנות שלנו ואת החלומות שלנו. בואו נבנה יחד עולם טוב יותר, עולם של אחדות, שלום ואהבה.

אנו נושמים, חשים את התדר אשר עלה, ושוב לוקחים את הזמן להתחבר. כל אחד מוצא את מקומו. אני רואה סלעים מוצבים כשביל ואני מתחילה ללכת עליהם. יוצאת ממרחב המעין וממשיכה קדימה לאיזור השביל המוביל לפסגת ההר.

הרגליים לוקחות אותי קדימה במהירות. עד אשר אני מגיעה לעץ, הוא מזמין אותי לשבת בחיקו. אני יושבת, השמש מחממת והפסגה ממש קרובה. אני עוצמת את עיני ורואה אותה ממש מולי, סלסטיה. אני חשה את ליבי מתרחב כל כך. אני כל כך שמחה להיות עם בני עמי, בני טלוס.

אדמה מגיע ואני רואה את דמותי אחרת. אני רואה את עצמי בדמותי המקבילה מטלוס. הכהן הגדול אדמה משוחח עימי ומראה לי את הדרך של האנושות. עוד לחימת האור באפילה, את לגיונות האור פועלים יחדיו. אני רואה את נצחון בני האור ושאיבת האפלה מהפלנטה. לא יינתן להם עוד מקום. אכן כן, אלו בעלי הלב הטהור ותודעת האור הפתוחה ימשיכו לנוע מעל פני האדמה.

הסיכום: התעלות והמשך הדרך

אני רואה את קהילת טלוס צומחת ואת תפקידי בקהילה הגלובלית. עוד ועוד שליחי האור יתעוררו. התחדשות בפלנטה, זמנים של רוגע ואחדות. הלב מתרחב ואני, שוחת הגנות לילדיי ואהוביי, יהודייה על הזכות להוביל, להיות, לראות.

אדמה, עוטף אותי באור תכלת זהוב. אני נושמת אחרת מקודקוד הראש. והנה אני חשה את אדמה עוצר הכל. "עורי בת אהובה, כנסי את הקבוצה. זהו הזמן לרדת מההר. הזמן עומד לרשותך עד השקיעה."

אני קופצת ומרחפת לקבוצה, ובזריזות אנו יורדים. בחישוב מהיר אני רואה כי בדיוק בשקיעה נגיע למתחם הרכבים. אנו צועדים והשמש שוקעת. הצבעים על ההר משתנים והרכות נוכחת. אני מקפידה להניע את הקבוצה בריכוז, ובמעבר השער המרכזי, שוב אני רואה את העורב השחור. הוא בא לראות שאנו יוצאים מהשער.

יצאנו, הגענו בדיוק בשקיעה. הדיוקים של אדמה, אני מחייכת בליבי. התעלות - מסע מרגש ועצמתי. כל החברים כה מאושרים, כולנו בהודיה.