סיפור אהבה למוראני

סיפור אהבה למוראני

17/10/2018

 

 photo by steve lewis

עמק האהבה

כך נקרא העמק בפי תושבי הכפר, העמק היה ירוק ומגודר בעצים עתיקים אשר היו במעגל סביבו. עמק האהבה היה למקום בו אנשי הכפר הגיעו כשרצו שקט ולברוח מתוך ההמולה הרועשת. הוא היה מקום המפלט לאוהבים שרצו להסתתר מהאחרים.. אבל ובעיקר הוא היה אי של שקט מול ההר המקודש של הכפריים. עבורה העמק המוריק היה המקום עם הפרחים הכי יפים. ושרצתה להתחבר לעצמה ולמחשבותיה היה הולכת לעמק ויושבת על גזע העץ העתיק, רגליה היו מתנופפות באויר ולרגע חשה כמו ילדה קטנה הנמצאת בתוך גן שעשועים אדיר. באחד הפעמים בהם ישבה על גזע העץ, ראתה כי קרני השמש יצרו כמין יהלום, צורת יהלום. בתחילה חשבה שהיא מדמיינת, עצמה את עיניה ופקחה אותם בשנית ולרגע קט ראתה זאת שוב, במרכז העמק נוצר יהלום ענק מקרני השמש, אשר הזמין אותה להתקרב אליו. אולם, בקרב יושבי הכפר הייתה אמונה, כי ללב העמק לא מתקרבים כי קרו ויכולים לקרות דברים מוזרים. זקני הכפר סיפרו לילדים כי אנשים נעלמו כשהתקרבו לללב בעמק ואפילו השתגעו. אולם מחזה היהלום בלב העמק היה כה יפה עיניים ומשך את ליבה שהיא שכחה את האזהרות והסיפורים. היא צעדה בהדרת קודש בשלווה ובאמונה מלאה אל לב העמק, אל מרכז היהלום שנוצר מקרני השמש. והתיישבה במרכזו, וואו! בתחילה לא הבינה על מה כל המהומה, אולם בהביטה סביבה, ראתה כיצד העמק היה יפה יותר ויותר, התחושה הייתה שהיא ראתה את כל העמק מכל נקודה אפשרית, אולם היא לא זזה ממקומה. היא שמעה קולות מאחוריה, אולם לא הייתה צריכה להסתובב ולראות כי ראתה זאת בבהירות ובפשטות. היא הייתה במרכז של יהלום האור המרפא כל כאב ומכאוב, היא הייתה במרכז הלב שלה. עוצמת היופי סביבה הייתה כה יפה ומיוחדת שהעתיקה את נשימתה, ומי שצפה בה מרחוק, נראה היה שהיא לא נמצאת בגופה, אולם היא נכחה במלוא הוויתה. מבין העצים, צפתה בה דמות עתיקה, זהו היה שמאן הכפר שלה, אשר עקב אחריה בדרכה מהכפר אל העמק האהבה, השמאן ידע את רוחה ואת עוצמת הריפוי אותה חוותה. הוא עבר תהליך דומה לפני שנים רבות בהיותו נער ולכן הבין לנפשה של הנערה הקסומה שהלכה בעקבות הלב שלה לעמק האהבה.

 

לאחר כל החוויות המרעישות שחוותה ביער וליד המפל, חשה הנערה צורך לשוחח עם מישהו ולחלוק את חוויותיה, היא חשה כה מבולבלת מצד אחד הבינה את כל החויות ומצד שני חשה שאינה מבינה דבר. בקצה הכפר ישב השמאן, איש המרפא של הכפר, ביתו היה פשוט ככל בתי הכפר, אולם תמיד חשה שקיים בו קסם אחר, שונה. היא ידעה שכל תושבי הכפר נועצים בעצתו וכי סודותיה יהיו שמורים עימו ולכן גמלה בליבה ההחלטה ללכת לשוחח עמו, הוא אכן האדם המתאים ביותר שיעניק לה מענה לשאלותיה, כך חשה בליבה. היא ניגשה לביתו, והוא ישב שם, איש זקן אולם לא בא בימים, , ועליו שכמיה נעימה לשעות הללו של לבוש בלבוש מסורתי אחה"צ, הוא הביט בה חייך והזמין אותה לשבת לצידו. דקות ארוכות שתקו, והיא חששה להביע

בפניו את סיבת בואה. " מה סיבת בואך אליי?" ילדתי הוא פנה אליה, איש מרפא יקר, ענתה לו בשקט ובהדרת כבוד, חווה , אני מספר דברים לאחרונה שהם נשגבים מבינתי וידוע לכל תושבי הכפר כי ידיעותיך חובקות עולם וכי תשובה לכל דבר בפיך. וכך היא סיפרה לו, את החוויה בעמק ואת החוויה בהר, את התחושות שמלוות אותה, את יכולותיה להביט ולדעת אם מישהו צריך עזרה. על התחושות המוזרות שהיא חווה ועל כך שאינה מבינה ומרגישה את מקומה. השמאן הביט בה בעיניים טובות ועם המון אהבה והקשבה, הוא ידע על מה דיברה ומה חוותה עוד לפני שהגיעה אליו, הוא קיבל הכוונה מהרוח הגדולה, כי תגיע אליו הנערה לחניכה וכי עליו ללוות אותה בתהליך הקסם אותו חוותה והיא רק בתחילת דרכה. אולם, הוא ידע שמולו יושבת נערה אמיצה ביותר ועם אמונה גדולה אבל, עדיין מפוחדת מהחוויות העוצמתייות אותן חוותה. הוא ביקש ממנה לצאת ליער ורק לשבת ולהקשיב לתחושות העולות מתוכה, זה נראה לה הזוי ולא ברור, הרי מה הבעיה, חשבה לעצמה, פשוט שיסביר לי מה קורה לי ונסגור את העניין. אולם דבר חשוב ביותר היה על הנערה ללמוד, את שיעור הסבלנות ולעבור דרך מקור האמונה והפחד וככה רק ככה תוכל להתמסר באמת לייעוד חייה. הוא ידע כי דרך ארוכה לפניה, וראה דרכה את השיעורים וההצלחות ואף המכשולים אשר יעמדו בפניה. , רק הקשיבי לליבך, רק לכן ביקש אותה, צאי ליער ילדתי הקשיבי לתחושות העולות בפניך, זה הכל להיום. הנערה יצאה מבובלת יותר משהגיעה אליו. אולם עדיין קיננה בה התחושה כי עשתה את הדבר הנכון ביותר עבורה בכך שחלקה את תחושותיה מול השמאן הכפר.

 

באחד הימים בחרה לצאת לטיול מרוחק מהכפר, ארזה לעצמה צידה לדרך והחלה במסעה בשבילי היער. לפתע שמעה פכפוך של מים, הופתעה כי לא זכרה שיש בקרבת מקום נהר או נחל, אולם צעדה בעקבות רעש המים. בתחושתה הייתה כי מביטים בה כל העת, אולם ללא מורא צעדה בבטחה בשבילים ןנהנתה מהשקט והפרחים והעצים. בעודה צועדת שמעה קול שירה ותיפוף, אשר הלכו וגברו ככל שהתקרבה אל מקור המים המופלא. השירה והתיפוף התמזגו למוסיקה מופלאה יחד עם פכפוך המים והמפלים אשר נגלו לנגד עיניה. היה זה מחזה מרהיב לשמוע את עוצמת המים ואז לראות את זרימתם האדירה בין הסלעים השחורים. בגדת הנהר ישב שם שמאן הכפר ותופף בתופים בצלילים עוקבים וממכרים. היא הביטה בו ממרחק, הכירה אותו מאז היותה ילדה קטנה, אולם מעולם לא ראתה אותו במהלך טקס, המחזה היה מהפנט. השמאן נראה היה מרוכז כל כך בניגון על התוף והקולות אשר בקעו מגרונו, היו כה עוצמתיים שהיא חשה צמרמורות בכל גופה. לרגע חלפה בה מחשבה שהיא מפריעה ושהיא צריכה להמשיך בדרכה, אולם רגליה היו נטועות באדמה והיא צפתה בסקרנות רבה במתרחש מולה. השמאן תופף בקצב אחיד בתוף, סביב מעגל אבנים ובתוכו דלקה מדורה, לבושו היה טקסי ופניו היו מופנות לשמיים, עיניו היו עצומות וקולו הפיק צלילים עמוקים ורועמים. הוא היה עוצמתי ברוחו ובתנועותיו אשר נראו כרוקד עם התוף. היא חשה שככל שהיא מביטה בו, החל גופה לנוע לצלילי התוף, בתחילה בעדינות רבה ויותר ויותר בעוצמה. עיניה נעצמו והיא שמעה אותו מדבר אליה: "ילדתי היקרה, קראתי לך להגיע לכאן, כדי לבצע טקס שחרור של רוחות אבותינו אשר היו כאן, הינך חלק משושלת עתיקה אשר התחייבה לשמור על שטח ההר וסביבתו, אולם תפקיד נוסף קיבלה נשמתך והוא ריפוי אנשי הכפר, האם תהיי מוכנה לקבל זאת? היא חשה בהדרת קודש, ובהתרגשות עצומה, לא ציפתה כי במהרה תיקרא למשימת נשמתה, בכפר תמיד טענו כי הדבר יכול לקחת שנים, והיא נערה כה צעירה. אולם סמכה היא על השמאן ואמרה בענווה ובבטחה:"הנני מסכימה". השמאן תופף בעוצמה חזקה יותר ויותר והיא חשה כיצד היא עפה עם התיפוף ושוב חוותה את התחושה של מימד הזמן והמרחב כאחד, תחושה מרחפת ומקרקעת כאחד. השמאן פסק מנגינתו והיא עדיין חשה את הצלילים, עד אשר נדמו כרגיל וגופה פסק מתזוזתו. היא פקחה את עיניה ופגשה בעיניו המבוגרות, העמוקות, המחייכות והמכילות. השקט שרר שם... ולה היו כל כך הרבה שאלות. , לכל שאלה יהיה מענה, כעת תנוחי מהחוייה "אל דאגה ילדתי העוצמתית אותה חווית, אני כאן איתך.

 

הנערה ישבה מרוגשת כולה מעוצמת החוייה שעברה, היה זה דימיון או מציאות החוויה שהייתה. הישיבה מול הנהר, היופי הנשגב הנפרש לפניה כאשר פתחה את עיניה מהמדיטציה העמוקה בה הייתה. מהשקט הפנימי אותה עטף מהידיעה שמכאן הכל השתנה. השמאן הזקן ביקש ממנה לאחר פגישתם לשבת בטבע בכל מקום אשר תבחר על מנת להיכנס לתוך עצמה ולתרגל שלווה. היא לא הבינה בתחילה את בקשתו ולמה זה חשוב, אולם עמוק בליבה ידעה כי זה חלק מתהליך הכשרתה. ולכן הייתה יוצאת מידי יום לאיזור אחר מסביב להר, ובכל פעם הייתה מגלה שכייית חמד חדשה, פינה קסומה ששם ישבה ומדטה. אולם הפעם העוצמה הייתה מאוד חזקה, היא מצאה את הפינה הזאת בדרך המקרה, כאשר צעדה על השביל, נמשכה ימינה אל תוך מעגל אבנים גדול והתחושה הייתה של דלת סתרים דרכה היא נכנסת . המראה שנגלה לפניה היה מרטיט, מעגל אבנים, עם אבני בזלת גדולות וקטנות אשר היו מסודרות באופן כה מדויק אולם כה נסתר מן העין. והשקט שהאיזור הזה החיל בתוכו היה כל כך מפעים, מרחוק שמעה את מפל המים לפניה מעגל האבנים המסתוריות וסביבה כל העצים וציוץ הציפורים. היא חשה כי עליה להיכנס למעגל, אולם חששה, ואז שמעה שוב את קולו המרגיע של השמאן הזקן :" כנסי ,הגיע זמנך להתחבר למי שהינך מאז ומעולם, ילדתי כנסי ילדתי הנני איתך". הנערה נכסה לתוך המעגל מצד מערב, בשביל המוביל אל המרכז וסבה סביבו 7 פעמים ככה , כנגד 4 רוחות השמים. עד אשר נעצרה במזרח ושם התיישבה, במרכז המעגל הייתה אבן גדולה והיא הונחתה להניח את ידיה עליה. ואז, החל להתרחש הקסם, היא חשה שסביבה נוצרת ספירלת אור ענקית אשר מעלה אותה מעלה מעלה ברחבי הזמן והמרחב. ולמולה נראה השמאן הזקן, היא חשה בדמותו והרגישה בטוחה כל כך. הוא סיפר לה על המהות הפנימית והייעוד שלה, הייעוד המקודש אשר רק מובילי השושלת נחשפים אליו. הוא סיפר לה על היותה חלק משושלת מרפאים עמוקת יומין, ועל היכולת שלה לעזור לאנשי הכפר בריפוי ובהכלה. ידייך המונחות על האבן, כך אמר, עוברות כעת תהליך של ריפוי וכיול אנרגיה אשר יתועלו לעזרת האחר, כי זהו חלק מתפקידך ילדתי האהובה, ובכל שלב ושלב יפתח בתודעתך עוד כלי ועוד דרך אשר תוביל אותך מעלה מעלה אל ייעודך המופלא. הינך חלק מההר המקודש, וההר הוא חלק ממך, הנך חלק מהעם היושב בהר, אולם הינך חלק מאיתנו היושבים בחוץ ושומרי ההר. הינך מבורכת בכוחות רבים ועוצמתיים ועם הזמן והשיעורים תביני ותכילי אותם בתוכם. הינך האהבה, העצים, האבנים, השמש, הירח, הכוכבים, הינך האדמה והשמיים. הינך הטבע הנשגב והאדם הפשוט עם יכולות הטבע העוצמתיות. האם את מוכנה אהובה לקבל על עצמך שליחות זו? כן, הנני מןכנה, אמרה הנערה. , פיקחי את עיניך וראי קחי נשימה עמוקה וחיזרי לגופך הפיזי סביבך את היופי הנשגב הקיים בתוכך. הנערה פקחה את עיניה אט וידעה כי היא לבד שם, אולם השמאן הזקן מלווה אותה בכל רגע ורגע אף אם אינו נוכח עימה פיזי. היא חשה שלווה ובטוחה.

 

 

 היא ישבה לבדה על הספסל הצמוד לאדן החלון וצפתה דרכו, הנוף הנישקף מולה היה ההר המושלג שכה אהבה. ההר שחשה שהוא כמו הבית השני שלה. מאחוריה היה סלון מרווח עם אח שבו האש דלקה וסביבו היו המטבח ובקומה מעל חדרי השינה. היו רעשים שונים בבית, אולם היא לא שמעה אותם, הייתה כל כולה צופה/ בוהה בהר הקסום מולה. הוא ירד מקומה העליונה בבית ומבטו קלט אותה, את פרופיל צדידותה, שיערה השחור היה פזור ומבטה היה כה עצוב ומרוכז עד כי הייתה תחושה שברוחה היא אינה שם. הוא ניגש אליה, בצעדים שקטים וברוגע, כבר מזמן רצה לשוחח עימה, רצה להכיר אותה, את נשמתה. במסעות עם הקבוצה, הם לא דיברו כמעט, אולם המבטים שהחליפו אמרו הכל ושום דבר. התקרב אליה עוד טיפה ושאל:"אפשר לצפות איתך על , היא סובבה אליו את מבטה ועם החיוך הקסום והמבט ההר?" העצוב היא הנידה ראשה בהסכמה. הוא התיישב מולה ולרגע, היה שקט ודממה כאילו נאמר הכל ושום מילה לא נאמרה. שניהם היו בסוג של שלווה ושקט ובידיעה מוחלטת כי המילים הנכונות יאמרו ברגע ובשניה הנכונים. כך הם ישבו מספר ד הפנים ובצד של ההר הנקבי. לפתע, היא הסיטה את מבטה והביטה בו ישירות לתוך צדודית פניו וכשחש במבטה הוא סיבב את פניו וכך ישבו לשניה ארוכה והביטו האחד בעיני השניה, היא עם החיוך הקסום והעיניים העצובות והוא עם העיניים השובבות והבוחנות. ושוב הסיטו את מבטם לכיוון החלון וההרים המושלגים הנשקפים מתוכם. הוא הביט בה וראה את ידה תומכת בסנטרה וידה השנייה הייתה מונחת על ברכיה. הוא הניח בעדינות את ידו על ידה והיא לא זזה, כמו הביעה הסכמה בשתיקה, הוא חש את רכות ידיה ועדינות אצבעותיה. היא עטפה את ידו בידה ובכך הביעה את הסכמתה כי ידו תישאר בידה. לאחר דקות ארוכות של שתיקה וידיהם שלובות האחת בשניה, היא שאלה אותו:" האם חוויתה אי פעם אהבה אמיתית? האם אי פעם אהבו אותך אהבה זוגית"? הוא חייך במבוכה, וענה בכנות וביושרה:" כן, אהבתי פעם , כי זה כאב באמת ונכוויתי מאהבה, נכוויתי עזבתי וברחתי כל כך. ועדיין אני יודע שארצה לחוות זאת שוב באהבה זוגית אמיתית כשאחוש שהיא שם. ואת? היא הרימה את מבטה אליו, חייכה חיוך עצוב ועייף וענתה:"לא, מעולם לא אהבו אותי אהבה זוגית, אני כן, התאהבתי לא מעט פעמים, אולם לא החזירו לי אהבה". היא החזירה את מבטה אל ההר והוא ראה את העצב והדמעה המתגלגלת על לחייה, היא לא בכתה בשום שלב של המסע, אולם באותו הרגע חשה בטוחה והבכי יצא בשקט כבכי של נשמה זועקת. נשמה הזועקת לאהבה, לחום לחיבוק ולמנוחה על כתף חזקה. הוא הופתע לראות את הדמעה, כי במהלך כל המסע ראה אותה כאישה חזקה, כזאת שתומכת בכולם ומעניקה עזרה, וכעת נחשפה מולו נשמתה הרגישה. הוא רצה לעטוף ולהרגיע אותה, אבל הבין שאם יעשה זאת היא תיסגר שוב בתוכה ולכן רק אחז בידה והביט בה. נתן לה לחוש את הבטחון שהוא שם איתה ברגע המשבר והשינוי שם מול ההר המושלג. היא שילבה את אצבעותיה בידיו לאות תודה על ההבנה האילמת בינהם והתקרבה , הוא עטף אותה בחיבוק והיא פרצה בבכי משחרר, בבכי שהגיע מעוצמת הכאב העמוק שבלב. התייפחה מספר דקות ארוכות על כתפו ובתוך חיבוקו, למרות שידעה שאין כאן שום כוונה רומנטית ועדיין קיוותה. והוא היה שם עבורה ורק בשבילה, ובאותו רגע היא נשאה תפילה אילמת ושקטה שבקרוב, אי שם הוא יגיע באמת האיש שיהיה שם עבורה. האיש שלה.

(נכתב במהלך  מסע ההתעלות עם קבוצת אוואטר - טלוס למוריה ישראל קיץ  2011)

 

Share on Facebook
Please reload

  • Black Facebook Icon
  • Black YouTube Icon
  • Black Instagram Icon
  • Black Google+ Icon

צור קשר

טלפון:

איילת- 054-202-4635

נורית- 053-763-5288

אימייל:

telosisrael@gmail.com

כתובת:
haoren street 18, magshimim, israel

Telos Lemuria Israel

טלוס למוריה ישראל

telos logo HD-min.png

אנו פועלים כעמותה , בעלת סימן רשום לשם טלוס למוריה . חל איסור על גורמים שאינם העמותה לעשות שימוש בסימן המסחר של העמותה לרבות שימוש בסימן הדומה עד כדי הטעיה לעמותה עצמה. 

© כל הזכויות שמורות לעמותת טלוס למוריה ישראל 2010-2019