מצרים שלי..סיפור מסע אישי. מהיכן להתחיל..כל כך הרבה לספר.. ויש את שאשאיר בליבי, כמוס ועטוף בזיכרונות עתיקים. מצרים...לא ידעתי עד כמה נישמתי קשורה אליה בעבותות עתיקים..עד כמה האלות חתחור..אייזיס..ליוו את חיי, נישזרות בי כחוט השני זהוב..אדמדם..עד כמה האחד..הנערץ והאהוב.. מורי..בעל העניים הכחולות..כחול עמוק..פטהוטפ.. שזור לאורך חיי באהבת ..אין סוף..בסבלנות ..ממתין לי שאבשיל, ואעבור את חניכותי ,ואגיע אליו .. להתאחד עם מורשתי הקדומה הפרעונית העתיקה, והרבה מעבר..לזמנים..ולעידנים שחלפו.
מצרים..אט אט התגבש לו המסע,תחת המיטריה הרחבה וכנפייה העוטפות של טלוס למוריה בישראל, כשהנוכחות של איילת סגל ונורקה מלוות אותנו באסטרלי..יצאנו קבוצת אנשים..כל אחד יהלום מאיר וזוהר, כל אחד והמסע האישי שלו כפרט, וכולנו ביחד כמיקשה אחת ביחד למען השלום לשני העמים, לשתי המדינות הקשורות בקרמה עתיקת יומין.. והיריעה ניפרשת..והידיעה שיורדת מהמאסטר תות..שלום במיזרח התיכון..יביא לשלום גלובלי לפלנטה כולה..והרבה מעבר לכך..נישזר הוא בשלום ביין כוכבים ופלנטות נוספות..
מצרים..מצרים שלי.. יצאנו בבוקר בטיסה לקהיר,במרחק כל כך קצר.. ואנחנו בעולם אחר..! ואני כולי מרוגשת ,בסקרנות מצפה לבאות.. נוחתים בקהיר,מתמקמים במלון, יורדים למטה, רוח של מדבר מקבלת את פני.. מעלה בי זיכרונות מתקופת סיני הזכורה בי לטוב, והרוח..כמו אהוב ישן ועתיק.. מתלפף מסביבי.. חודר לתוך בגדיי,חופן ומלטף את אברי וחמוקיי.. והוא לוחש לי בלאט לתוך אוזני.. באת..סוף סוף..באת..כמה יחלתי וציפיתי לבואך.. אהוב..ה.. ואני עוצמת עניי מתמסרת לחיבוק.. לליטוף האוהב מתמסרת לתחושה המוכרת הזורמת בדמי..שצפה מתוך הוויתי..
עניי עצומות..ואני רואה נחשים,זקופים ,מתנועעים מרקדים בספירלה מסביבי..אין בי פחד. הנחשים מלווים אותי בחניכות עוצמתיות בעשורים האחרונים..הפעם הריאשונה אני במדיטציה.. אני רואה נחש לבן שזוחל לעברי, ומכיש אותי ברגל ימין, בימים ההם עדין לא ידעתי ולא הבנתי..עלה בי חשש, ואפילו פחד, אני מתבוננת בשוק רגלי,ורואה שתי נקודות אדומות סימני ההכשה, מרגישה את הזרמים של הארס מתפזרים בגופי..מרגישה .. סחרחורת..ואני אומרת לעצמי - אני אמות.. וקול עולה ונישמע חזק וברור.. ..לא תמותי..את תחיי ! הפעם הבאה לאחר שנתיים..הגיעו 2 נחשים לבנים ..רואה אותם זוחלים לעברי הגיעו לרגלי ..והכישו אותי , אחד בשוק ימין,והשני בשוק רגל שמאל.. אני מרגישה כאב..מוחשי לגמרי..מסוחררת.. הפעם..אומרת לעצמי..לבטח אמות.. והקול הבוטח..ההוא..שוב נישמע חזק וברור.. לא תמותי..את תחיי ! ..הידע העתיק מפכה בדמך אפשרי..הכילי.. לימים..התברר לי מי הוא בעל הקול העמוק, שנסך בי שקט.. ואמון.. בטחתי בו..מתוך ידיעת הלב..מתוך הזיכרון העתיק שניפתח.. מצפה לפגוש אותו במצרים.מיחלת..וכוספת לכך.. פטהוטפ..מורי הנערץ..האחד..אשר לימדני רבות במסע התקדשותי..אז..בימים ההם בהיותי פרעונית..
יוצאים דרומה לאסואן..יבש וחם..מגיעים לספינה שלנו שתהיה לנו לבית. מפנקת..מפנקת שאת אפננדינה אהובה, מכילה ואוהבת, על שלושת מפלסיה..מפגש עם הנילוס..נהר שוטף זורם תכול ירקרק, המיצרים מכנים אותו בחיבה nil.. לכאורה..שקט ושלו ..אולם..בל תיטעו בחזות השוקטת.. אני עומדת למעלה, מתבוננת עליו ..זורם באדוות שוקטות..ליבי מתרחב..מרגישה בבית.. מתחברת אט אט אל הישות הכבירה הזורמת מתחתי..והוא סוחף אותי פנימה לתוכו..ואני הופכת להיות ..מים..מתאחדת איתו.. ישות כבירה, בתוך המים יש זרמים חזקים..ושם אני פוגשת את הסירנות בנות המים..ואת אנשי המים..ועוד ישויות עתיקות.. הנילוס..ליבי עולה על גדותיו מאהבתי..הזיכרון התאי שלי ניפתח ומהדהד..והדמעות זורמות מעצמן.. ואני לא יודעת ..עדין , לאן לחבר את הקצוות הפרומים בתוכי..
המשך יבוא..
המסע ממשיך..22.9.18 - 1.10.18 למי שבליבו עולה קריאת הלב.. מוזמנים להתקשר.