מחזור חמישי - בריאה מקודשת 2015

המסע אל האין סוף , יולי 2015- קבוצת בריאה מקודשת המסע אליו הגעתי אחרת , בשלה , מתוך צמיחה של 5 שנות למידה עמוקה במסע שלי אל ההארה. יצאנו קבוצה של 22 נשים , הנושאות בתוכנו את הלמידה העמוקה של הליכה בתודעת האור . יצאנו 22 בנות האהבה, וכל אחת אוחזת בחלק מהשלם . מתוכה היא לומדת את שיעורי החניכה, מיתוכה היא לומדת את הסבלנות , חמלה, נתינה, אהבה. צוכדות בנתיב ההזכרות , נתיבה ההארה, מאז ימי למוריה העתיקים , נושמות את זכרון הבית , כן קבלנו את הקריאה, יצאנו התרחבנו , שחררנו , שחררנו , כן, את האחיזה, פתוחות ללמידה חדשה , פתוחות להבנה וראייה אחרת . אנו אחרת . נושמות את חניכת ההתעלות . אני כמובילת המסע חשה את כל חלקיקי הלמידה אשר חויתי במהלך המסעות הקודמים , חשה את המתנות הניתנות לי דרך האווטריות שבתוכנו, ההרמוניה, האהבה והשלום הפנימי . כך יוצאות אנו בכל בוקר , עם ההדרכה האישית , בן משפחת טלוס וכל המאסטרים אל שבילי הבית , מעמיקות את הפתיחה אל שערי טלוס, אל שערי הידע והחכמה. כבר עם בואו של ערב יום הראשון , נפתח בפני שיעור ללמידה עמוקה , דרכה נשמתי מחדש את החמלה אל ליבי , את האמונה ללא תנאי בדרכי אל ההתעלות . והשיעור פתח בפני דלתות . והלב התרגש כל כך עם כל מעבר , הוא התרחב אל האין סוף , ואהבה שוטפת אותי בכל בוקר , עם התעוררות במקום הנפלא והקסום , אשר מוכר כשסטה. רגליי , חשות את האדמה , בשבילים בהם אני צועדת , חשה את רגליי נטמעות עמוק במעמקי גאיה. והיא מלטפת ומעניקה לי מזרימת האהבה ללא התנאי אל תוכי , הדמעות זולגות . זכרונות מחיי הקודמים עולים , אני יודעת כי , בחרתי , בחרתי את דמותי בזמן זה, את שיעורי ומשחקי התפקידים מהם אני לומדת את רבדי האנושות , בכל העמקים האפשרים . צועדת עמוק אל תוך ההר, הכהן הגדול אדמה, מלווה אותי ודמותי הטלוסאנית מצד שני . צועדת בשבילים , חשה את מסרי שומרי ההר העצים , וסלעי הבזלת העצומים המחזקים אותי עם כל צעד ושעל . כך מגיעה אני , אל עמק החמלה והנשיות בשסטה, רחם אשר מכיל את תדר הנשית נפ לפני , חול עדין ורך כחול הים , באמצע יער עבות . ואני מוזמנת לעבור דרכו , רגליי שוקעות עמוק בחול ואני חשה את צ׳קראת המין נפחת , אל תדר הנשיות . מובלת על ידי אדמה אל עומק היער, ולפתע רואה מעגל ריפוי אינדיאני עצום בממדיו. הנבנה לא על ידי אדם אנוש, ברור לי שבני טלוס יצאו מההר לבנות מעגל זה. חשה את ראש שבט השסטה ועמו השמאנית עומדים ומקבלים את פני . מברכים אותי לשלום , ומזמנים להכנס למעגל הריפוי . אני נעמדת בכניסה , ומקבלת את הידע הנדרש לי לריפוי והכוונה כי עלי להלך לאורך המעגל ולהגיע לנקודה מסויימת . עם רגליי היחפות צועדת פנימה , חשה את ליבי מתרחב, הזכרון עולה , ההכרות עם המעגל נעשית רה ומזמינה. משחררת את פחדיי ומבקשת ריפוי וצמיחה. מגיעה לנקודה בה עלי לעמוד. נשכבת על האדמה , חשה את כל גופי נטמע עמוק פנימה וקרני שמש מלטפות אותי . נושמת עמוק , ויודעת כי סביב לי עומדים מרפאים גדולים , נושמת עמוק . עם סיום התהליך , נאמר לי להביא את 22 הכהנות לקבלת ריפוי עמוק במעגל זה. יודעת אני כי יש בנות בקבוצה כי ההגעה למעגל תהיה מאתגרת עד מאד, עם זאת מוציאה את בנות הקבוצה למעגל הריפוי . האתגר גדול , אך הן אינן מוותרות , צועדות עמוק פנימה , עולות במעלה השביל . עוצרות ונשמות עמוק, את אויר ההר הנעשה דליל. כך אנו יחדיו צועדות , אל מעגל ייחודי זה , תרם נגלה לעיני האנוש. מגיעות כקבוצה , ואני עם תוף ענק נצבת בכניסה , נושמת ומבקשת רישות לריפוי הקבוצה, כן מחכים לנו , השאמנית נכנסת לתוכי , נושמת אני עמוק וניצבת בכניסה למעגל , מתחילה לתופף את קצף פעימות הריפוי , נושמת אחרת , גופי עוצמתי באנרגיה וצלילי שירה אינדיאנית מקודשת בוקעים בגופי . בנות הקבוצה עוברות היטהרות , ונכנסות למעגל , כל אחת משחררת ומרפא עצמה עם התדר והאור המכיל את המקום . ניצבות אנו בקפסולת זמן רב ממדית , בן ההווה לעבר, בין האנושיות שלנו לאלוהות . מרפאות כל קרמה עתיקה , מרפאות כל מכאב, משחררות , דמעות האנוש הלא הן יהלומי הבריאה זולגות , זולגות , מרפאות . המסע ממשיך , כל כך הרבה רגעי שיא בהן ההתעלות ניתנת לכל בת אנוש. המסע ממשיך וכל אחרת בוחרת בכל יום ויום כיצד להמשיך אותו , מהו שער הלמידה הבא שלי , האם אני נעצרת להתבוננות עמוקה, פנימה אל תוכי , או האם אני ממשיכה באוטומט. הכהן הגדול אדמה, מגיע לקבוצה , מסביר , מדייק את דבריו לבנות , והן קשובות , מתחזקות בוחרות . בנות למוריה העתיקות , נזכרות בכוחותיהן , עצמת הממד החמישי , מתגשמת עם כל חשיבה שלהן בהר התדר עצמתי אף מהרגיל , ההגשמה ובריאת מציאות מאוד מהירה. כמוהה גם בריאת פחדינו. ןהם , פיות היער, חדי הקרן , אורו הסגול בעל סגולה של סן ג׳רמיין . הכל עולה ומתגלה , תמונות המסע מדברות אלינו . הכל אחד. בערב ההוא , קבלנו את ההזמנה לשיר את שירת למוריה, ג׳ודי על הבמה עם כל אורה העצום , כוהנת למוריה מרככת את ליבנו בשירת האהבה, שפת למוריה משחררת עוד מכאב מימי הטביעה. שירתה אחרת , מעבר לזגוגית החלון , ניצב לו ההר , עומד איתן , פותח את ליבו אלינו . ואיתנו חברינו מכל העולם ,סו , ומרי , וויקטוריה, במעל קוסמי רב ממדי . ובאים חברים מעיירת שסטה הצנועה. והם שרים איתנו בלב אחד, במעגל של אחדות . מעבר למילים . סוגרים את הערב עם ההמנון של הקבוצה , הנושא את תדר השלום . ״עושה שלום במרומיו , הוא יעשה שלום עלינו , ועל כל העולם , ונאמר אמן ״ השמחה אדירה , הללו יה! הודיה עצומה על האפשור להוביל מסע זה. הודיה עצומה על המורות הנפלאות אשר הדהדו לי ב11 הימים , את האהבה ללא התנאי , השלמות הבריאה המקודשת . הודיה עצומה על בחירתי במסע האהבה אל מחוזות טלוס ביתי. מתחייבת הלאה , מתוך התמסרות אין סופית , להפצת תדר למוריה בישראל , במזה״ת ובעולם כולו. ״הנני אשר הנני ״ אתכם באהבה, איילת