top of page

זכרון חי מסיני ~



 

סיני 2023- נושמת אל הירח המלא , וגופי נשכב אל מול הים מרגישה את הרוח מלטפת , מרגישה כיצד המים שואבים ממרכז רגלי את כל שאינו נדרש להיות נוכח בגוף .


נושמת את הזריחה העולה באור זהוב מלא , וליבי מתרגש אל היום החדש המלא אל מול הים על אותה האדמה שאני חשה ומכירה כל כך .

הזיכרון נפתח אל אותו הגלגול , בו הייתי כאן - בגוף אחר ותודעתי יודעת .


מסע הזכרון אל גלגול חיי בסיני ~ בימי שקיעת ארץ כם .

קריאה מהנה

נמסטה ~אוהלת



״צבע עורה היה כהה כלילה ללא הכוכבים .

עיניה ירוקות וגופה המיר היה כוח הלילית של מרחבי המדבר.


היא נולדה מחדש , על חוף הים , בת לשושלת עתיקת יומין המספרת את סיפורי המפרץ.

מימי קדם הם הגיעו , לאחר גירושם מערי המסתורין בארץ כם עם נפילת התודעה , השבטים הברברים אלו אשר השאירו חורבן במקדשי האור ,הם ידעו כי עליהם להציל את שאריות המידע העתיק , וכך יצאו וחצו את המדבר אל מי האור ושירת הדולפינים .

,לאחר חציית היבשת הגדולה אפריקה אל חופי המפרץ

קבלו את פניהם שבטי המקום , בני המדבר , הם העניקו להם פת ומים בכל נדידתם , היא היתה אז נערה , והיום אישה היא.


ליבה יצא אל הים בקלילות , בעוד הוריה עסוקים בבניית ביתם , היא היתה יוצאת לחופים הזהובים , עם זריחת השמש , נשאה היא את תפילת ליבה , היא זכרה כיצד במקדשים אז..העניקו משמעות רבה למקור השמש , היא המשיכה לתרגל את המנטרות העתיקות והזינה את מוחה בקרני האור המגיעות מהבריאה האחת. בכל פעם לאחר ההזנה ממקור השמש עיניה הבהיקו באור ירוק והקרינו את אורה לכל עבר, תושבי האי ידעו מי היא ורבים מהם לא העזו להרים את ראשם ולהתבונן בה .


פעמים רבות היא חשה לבדות ולמרות שהיתה עטופה בבני משפחתה , הם היו רחוקים מלהבין את שראתה ושמעה , את שידעה , היחידים שהבינו אותה היו בני הים , הדולפינים .

היה זה ידוע כי כאשר היא מגיעה למי הים , הם מגיעים גם , הם חשו אותה וברגע שנכנסה למים העמיקה אל צבעם הכחול עמוק ושם הם היו נפגשים ,


מגיעים מהמעמקים , הקיפו אותה שלושה פעמים , והיא אוחזת בסנפיר העליון ויחד הם מעמיקים פנימה , היא למדה כיצד לנשום את נשימות הדולפין , והיכולת שלה לנוע עימם בלהקות שלהם , כאילו אחת מהם היא העניק לה את שמה ,

dolphin women

עם השנים , והשעות הרבות עימם גופה החל להשתנות , ראייתה במעמקי ממצולות התעצמו , השמיעה והתקשורת עם בני הלהקה התפתחו , מאידך הקשר עם בני התמותה מעל פני האדמה , עם הוריה ואחיה ובני השבט , התעמטו . הם חשו כי הם מאבדים אותה.


בלילות המוארים היא היתה נכנסת למי המפרץ ויוצאת עימם למסעות , בלילות החשוכים היא היתה נותרת על החוף , כאילו ידעה כי אם תצא לא תחזור .


באחד הימים , הם הגיעו הזרים , אל שבטם , היו הם בני עם אחר אשר נדד זמן רב, עם הנדודים הגיעו הם אל חופי הים הזהוב , ובני שבטה פגשו בהם , גופם היה שונה בהיר עד מאוד , ושפתם שונה ולבושים הם בדים קשים .


אחד מהם שכב על מיטה אותה אחזו חבריו , הם הגיעו ובקשו עזרה אמרו כי הוא פצוע .

מיד קראו לה להעניק עזרה , והיא נגשה , היה זה ידוע כי בני שבטה הם אלו העוזרים לכל הטועים במדבר לאלו אשר זקוקים לעזרה.


היא היתה המרפאה אשר חיברה בין העולמות , היא הייתה זו אשר בעלת המידעים העתיקים מימי בית הספר למסתורין .


נגשה היא אליו , הוא כמעט לא נשם , היא חשה כי הוא בן העולמות , גופו דימם .

היא ביקשה כי ישכיבו אותו על החוף ליד החלים , והרוח הגדולה ,

בתוך מעגל האבנים , הניחו אותו ואט אט חילצו אותו מהביגוד הקשה, היא ניקתה אותו עם מי המלח בפצעים אשר והתמלאו מוגלה , והמשיכה לנקות כאשר הוא בקושי רב נושם ואינו מגיב.


היא חשה אותו את רוחו , וקראה לו לשוב ,לנשמתו הגבוהה, מרגישה אותו ושואלת האם רוצה אתה לחזור ?

מניחה את כף ידה על ליבו , הרוח הגדולה החלה לספר על המלחה ההיא בו הוא לקח חלק .

על האש הגדולה שפרצה ועל החברים שבהם פגעו כדורי ברזל חדים . היא חשה את הבהלה והבלבול , וחשה את הכאב שהוא ספג וכך גם חבריו .


מניחה את ידה על הפצעים , החלה שרה את שירת הים , והאור החל בוקע מידיה וזורם ברכות אל פצעיו השונים , היא מתבוננת ורואה את הרקמות שבות זו לזו , ואת הדימום פוסק .

ממשיכה היא להניע את ידיה הפתוחות וביניהם כרומי אור , כרומי המים , היא שוב חשה את נשמתו שבה אליו ובית החזה עולה ויורד , הוא לרגע לוקח נשימה ארוכה עמוקה ופוקח את עיניו , עיניים תכולות צלולות מביטות בה , ושוב נעלם ונרדם .


הם באו לקחת אותו , הודו לאביה מנהיג הכפר ונעלמו , הוא איתם .

השמש עולה מבין ההרים , ושוב יורדת העונות חולפות , בקייצים היתה עוזרת עם הדייג במעמקי הימים , בחורפים הייתה נפרדת משיבטה שנדד אל המהרות על ההר הגבוהה לקבל תזונה מצייד בעלי החיים וגידולי שדה.


היא היתה נותרת עם משפחתה הימית הדולפינים .


בחורף ההוא הים געש , הגלים הגיעו ל8 מטר , היא הרגישה כי האדמה מתחילה לזוז וידעה כי עליה לשנות את מיקומה .


להקת הדולפינים הגיע שבוע לפני וקראו לה לנוע עימם פעימה לאוקיינוס הגדול , אך היא ידעה כי היא לא תוכל לנועה עימם לזמן ארוך , רגלייה הכשילו אותה בכך .


הסופה היתה כה עוצמתית אשר פירקה את ביתי האבן שנבנו בקיץ , והנה היא לבדה .


מה עלי לעשות שאלה את עצמה , ומנסה למצא מקום מפלט , האם זהו , זהו זמני ללכת ?


היא נזכרה במקדשים , בשיעור המרכזי אותו לימד אותה הכהן הגדול , היא נזכרה כיצד במקרה בו תהיה סכנת הכחדה , יכולים הם לפתוח שערי אור .


היא ידעה כי לשם כך לעיה להגיע למערה שם היא שמרה את תיבת האור ובתוכה כלי הקדושה .


היא התעטפה ביריעה עבה והחלה לצעוד פנימה אל מרחבי המערה ,המערה היתה נסתרת ורק היא ואביה ידעו על פתחה .


היא זכרה את הקוד והנה שער זהב ענק נפתח .היא נכנסת פנימה והשער סגר , החשכה נכחה בכל , והשקט , רוח סופה והגשם העז לא הורגש כלל .

היכן אני , עינה טרם התרגלו לחשכה אך אט אט היא החלה לראות .


כן זהו החדר המרכזי אותו בנו , היא זוכרת כיצד היא בראה אותו עם אביה בשנה הראשונה כאשר הגיעו אל החופים .


היא נזכרה בלימודה עד גיל 13 , במקדשיי האור בבית הספר למסתורין בארץ כם ,

היא נזכרה בכהנים ובכהנות , ובמאסטר הגדול אשר כולם היו נאמנים לו , המאסטר תות׳.

היא ידעה כי היתה לה זכות ללמוד אצלו, ולעבור את החניכה הגדולה בפירמידה .


היא חשה את החוויה ללא הבדל של שנים , היא חשה את החוויה ואת גופה מתרחב וצומח אל על , הגוף מגיב לתדר במערה היא ידעה.

התיבה היכן היא ?


היא החלה סורקת עם עיניה את החדר כולו . היא החלה סורקת והנה שלחן ענק מאבן הגרניט , היא נזכרה כיצד היא ואביה נטרלו את כוח הכבידה ואפשרו לסלע הגרניט העצום להכנס למהרה וכיצד הם מיקמו אותו במרכז החלל.


היא נגשה החלה לחוש את התדר הבוקע מהגרניט , והנה ידייה מתחילות לקבל חום עז ולהגיב לרטטים הבוקעים מהגרניט .


החומר פעיל , כל השנים הללו , הוא שמר על התדר הטהור שלו .


ליבה התרחב , והיא ניגשת כמו היה זה באותו היום את הפינה הנסתר שם היתה התיבה , אכן היא חקתה לה .התיבה בגודל של מטר על 3 מטרים .

שם היו אותם הכלים אשר ניתנו לאביה ולה , אלו כלי האור מהמקדש הגדול , אשר הועברו להם לשמירה מחשש כי השבטים הברברים יקחו אותם וישחיטו.

אט אט היא פתחה את התיבה , ואור רב בקע ממנה .


הכלים כללו , מוט של אור, מפתח החיים , בקבוק עם משקה הנעורים , ותמצית אור של המקור אשר נוכחת בפנינה עדינה עד מאוד .


היא התבוננה בכל הכלים הללו, וידעה בדיוק כיצד להשתמש בכל אחד ואחד מהם , היא נזכרה כיצד בשנה האחרונה כאשר , כהני המקדשים ידעו כי יהיה עליהם להחביא את הלכים המקודשים , החלו להכשיר את הצעירים , היא היתה אחת מ12 צעירים אשר עברו חניכות מדוייקות ללמידה ולתפעול הכלים .


החניכות היו מאתגרות ובכל יום היא למדה כ 18 שעות מלאות של תרגול וחיבור מלא .

היא נזכרה כיצד המשמעת היתה קשוחה עם התזונה או כל פעילות אחרת אשר לא כללה לעיתים לא היתה רואה את משפחתה במשך שבועות שלמים.


ההתמסרות המלאה לשליחות היתה מרבדי נשמתה , היא התרגשה עם הבחירה בה ונשמבע אמונים אל מול מועצת האור הגדולה .


היא ידעה כי , יגיע היום בו יקראו לה . והנה עם הסופה הגדולה

הגיע היום .



התחברות

היא ידעה כי תחילה עליה להתחבר שוב אל כל אחד מהכלים הקדושים .

החדר כבר לא היה כל כך חשוך .

זה המזן לחזור אל המקדש - היא ידעה כי יש לה את המפתחות לפתיחת השער , כך תוכל לשוב ולקשר עם 13 חבריה בעלי התפקידים השונים ועם הכהן אשר חנך אותה .


היא החלה אוספת את האבנים הטובות ביותר במרחב המנהרה .

בונה מעגל של 3 מטר קוטר . ובמרכז מניחה את שרשת האמרלד שאותה ענדה במשך כל השנים .

היא הורידה את בגדיה הרטובים , והוציא את הגלימה המיועדת לה מתיבת האור .


באותו הרגע בו אחזה את הגלימה היא הרגישה והתרגשה , הגלימה כמו ״קפצה״ ועטפה אותה ,היא נוכחת במרכז המעגל וגופה החל מתיישר אל על , היא חשה את הגלימה מאפשרת לגופה להפתח , להיטען ועמוד השידרה מתרחב.

היא החלה להסתובב עם הגלימה 7 סיבובי אור וחשה את אור מאיץ נשמותיה החלו להעמיק כנשימות הדולפין אשר הכירה כה טוב , היא עומדת להיעלם כך ידעה , כך למדה

והנה חשה את רגליה עוזבות את הדחיסות ושוב אינה חשה את האדמה

השער נפתח במרכז המעגל היא נעלמת , שוב האור הבוהק מאיר אותה , שוב היא חשה עצמה רוטטת והנה נמצאת במעגל נוסף , הפעם הסלעים עשויים בזהב נוצץ במרחב של קוטר 20 .

היא רואה את שובלי האור היוצאים מהמעגל אל כל עבר , ובמרכז עומדים עימה 12 שליחי האור .


היא נזכרת בהם וליבה נפתח , התגעגעתי כל כך , היא מתלפטת .

ג׳ואה , נירים , סירדיה, סמואל , ניאה , פטריה , מוריה , רשים , וסלניה, אייזסיה, אנדריה , שמן, והיא שוויאה .


אכן הם אשר הוכשרו ונשלחו ברחבי הפלנטה .

היא מתבוננת בכולם , יודעת כי הזמן הארצי אינו בעל חשיבות כלל וכי הם בתקשורת תמידית .


הכהן הגדול מברך אותה

בשפת הסנסקריט העתיקה

״בת אהובה, מברוכת את למפגש המודע אותו יזמת , אנו חכינו לך והנה הקריאה בסופת טבע היא זו הנוכחת בכל נקודות בהן הוצבתם בעולם הגשמי .


אנו קראנו לכם אהובים , שליחי בית הספר למסתורין נאקאל , לאחר תקפה ארוכה

קראנו לכם אהובים היות וזהו הזמן לפעול .

לכולכם יש את תיבות האור הגבוהה , ואנו הכשרנו אתכם לזמן זה . ״


ליבה פעם במהירות , היא חשה שמחה עזר והתרגשות , וידיעה כי המפגש הנוחכי כה חשוב למען התעלות האנושות עליה דיברו החכמים , האם אכן הגיע הזמן ?


הכהן הרים את מוט האור שלו

והאנרגייה החלה לנוע בספירלת אור עצומה בתוך מעגל השליחים .


להמשיך ולהעמיק במסע מסע ההזכרות שלנו
ביכולות בכלי האור
את מוזמנת להגיע ביום ראשון ה8/10- בשעה 19:00
לפרטים והרשמה דרך איילת - 0542024635



Comments


תקשורים חדשים

bottom of page