top of page
תמונת הסופר/תאיילת סגל

היא הלכה בשדות



היא הלכה בין השדות , רגלייה נושקות לאדמה , בכל צעד היא הרגישה את העשבים אשר שכבר שם , מעמיקה פנימה רוצה להיעלם , נשכבת על העשבים הרכים ועיניה אל השמיים התכולים , ידייה מופנות פנימה אל האדמה , היא נעלמת , לא נראת , נושמת את העשבים וגופה אט אט שוקע ונפתח , הפרפרים עפים , היא מרגישה גוף נוסף לידה , מי אתה היא שואלת ? , הוא עולה לצידה נוכח ,היא מרגישה ...היתכן כי היא לא לבדה , שוב נעלמת , בן השיבולים הארוכות , נעלמת אל תוך האדמה אל העולם המקביל , היא ידעה על עולמות אלו , וקראה על כך רבות .


גופי האנוש , כה עדינים ... היא לא ידעה , כאשר הסכימה , כאשר הסכימה לעלות מעל פני האדמה ולהתאחד עם דמותה , היא לא ידעה כאשר את אשר יתחולל בתוכה עם התמסרותה אל דמותה ,גוף האנוש כה מגביל לעיתים , הדחיסות אשר אליה לא התרגלה לעולם , בילדותה היא הרבתה לצאת אל מעבר לגוף , רחפה ראתה את הוריה לנים את אחותה הבוגרת …היא לא ספרה היא ידעה כי זהו סודה.

בשלב מסויים היא החליטה לנועה במסוע המטריקס האנושי , התחתנה והביא את ילדיה לעולם , היא היתה שחקנית ואט אט נשמתה כבתה הסוד פסק , היא נרדמה לשנים רבות .


אך לא עוד , באותו היום היא שוטטה בדפי האינטרנט בליל הירח המלא ,

היא שוטטה שמעה קול קורה לה , עורי בת אהובה ..עורי .

היא שוטטה והגיעה לתמונה של הר ענק קסום , ברגע שראתה את התמונה על צג מסך המחשב ליבה פעם בעצמה , היא מי שם ….היא ידעה.


היא לא ידעה כיצד גופה יתעורר מחדש ויחוש בכל רבדיו השונים את האנרגיות המוכרות מכוכב הבית , אך עם בואה אל ההר הרגליה נטמעו עמוק באדמה הרכה , השורשים העמיקו והיא הרגישה אותם הרגישה את ליבה נפתח עוד ועוד , הם עטפו אותה וברכו אותה דמעות היהלום לא פסקו לרדת …בכל יום השפה החלה להדהד בתודעתה המתרחבת שפת האור .

היא שרה והדמעות זלגו , היא צחקה והדמעות עטפו , היא דברה עם בני העיר והכירה כל אחד ואחת ברמת הנשמה , היא שבבה הביתה . היא ידעה זאת . גופה החל להגיב לתדרים החדשים , גופה החל מזרים את האנרגיות והשינוי הפיסי , תודעתי נפשי מנטלי כבר החל .


היכולת לחוש את המימד החמישי בגוף האנושי , האם זה אפשרי ?

היכולת לחוש את תהודת האור האלוהית , בלב החי והנושם ..

היכולת להגשים את הבריאה באיחוד הרוח והחומר .


עם שובה לביתה , לילדיה לאישה , היה עליה להסתגל מחדש , אל תודעת המימד השלישי , שוב הלב התכווץ, הגוף התקשה והיא נשמה בכבדות .

השאלות עלו והיא חפשה קהילה בית משפחה , ומצאה , השם היה טלוס ..למוריה .

כאשר היא שמעה לראשונה את השמות הללו , היא זכרה , פשוט זכרה כך החלה להתכתב עם נציגי הקהילה הרוחנית , הקהילה שהיתה בית לבני למוריה המתעוררים .

תחת ההר הקסום , היו חבריה אותם פגשה , בעיר הקריסטלית טלוס


עם שינוי הגופים , היא בחרה לשחרר , שיפוטיות , כעס, האשמה ... היא נזכרה מחדש מי היא ?

היא נזכרה במסעה ובבחירת נשמתה להגיע אל פלנטה ארץ…אכן המסע לארציות היה מאתגר , אך הינה ימים חדשים בפנייה .

ימים בהם תוכל להיות היא , היא עצמה ללא מגבלות ללא חששות ללא מעצר כל שהוא .

ככל שליבה נפתח היא שרה את שירתה בשפה העיקה ההיא , אותה שירה אשר הרבתה לשיר כאשר היתה ילדה ...


עם צמיחתה אל עולם הרוח , היא החלה פתוחה יותר ויותר אל סבל בני האנוש , אט אט היא החלה מתנתקת מהם , לא יכלה להכיל את התדרים הקשים אותם הם נשאו , היא שמרה על ליבה והבתוננה בתהליך אותו היא חוותה , את אלו אשר דברו את שפתה קרבה לשדה האור שלה בלילות היתה יוצאת מגופה אל העיר הקריסטלית , שם פגשה את משפחתה , שם היתה בבית .

היא חשה את אהבתם , הם הבינו את שפתה , כך היא מצאה אותם . וידעה כי עולמה השתנה בכל היבטיו .

דומה מושך דומה , היא מצאה אותם את בני האנוש הארציים אלו אשר כבר הולכים ערים מעל פני האדמה .


היא הלכה בין השדות , רגלייה נושקות לאדמה , בכל צעד היא הרגישה את העשבים אשר שכבר שם , מעמיקה פנימה רוצה להיעלם , נשכבת על העשבים הרכים ועיניה אל השמיים התכולים , ידייה מופנות פנימה אל האדמה , היא נעלמת , לא נראת , נושמת את העשבים וגופה אט אט שוקע ונפתח , הפרפרים עפים , היא מרגישה גוף נוסף לידה , מי אתה היא שואלת ? , הוא עולה לצידה נוכח ,היא מרגישה ...היתכן כי היא לא לבדה , שוב נעלמת , בן השיבולים הארוכות , נעלמת אל תוך האדמה אל העולם המקביל , היא ידעה על עולמות אלו , וקראה על כך רבות .


יש עוד כמותה , המתעוררים , עוד אשר חשים את הרצון העז לשוב אל תודעת מאור הלב שלהם . הם נעים בפלנטה ואט אט מתכבצים יחדיו , מוזמנים אל קהילת האור הלמוראנית הנושאת את הזכרונות הבית בעיר הקריסטלית טלוס.

הם מגיעים , הם בנינו , הם אנחנו .


נפתח את ליבנו , את לב למוריה ונכיל ונאהב ונהיה משפחת אור אחת . טלוס למוריה




Comentarios


תקשורים חדשים

bottom of page