***פרק 16
יש בנינו , אתם יודעים , את אלו אשר מהלכים בעולם , וחשים כל כך זרים ולא שייכים ,
יש בנינו , האם אתם יודעים , את אלו אשר חיים בתוך עצמם , וכמהים אל מה שהם מרגישים ויודעים , שם בלבם פנימה , בתוך הלב אשר זוכרת את החיים האמיתיים, את האהבה .
יש בנינו, האם אתם יודעים , את אלו אשר כה רגישים , עד כי הם אינם יכולים לבוא במפגש עם עוד בני אנוש , במיוחד לא עם אלו אשר נושאים תהודה אגרסיבית , קשה , ולא ישרה.
יש בנינו , אתם יודעים , כל כך הרבה תרבויות , בני הכוכבים , הנעים מעל פני האדמה , הגיעו ללמוד ולחקור את מהות מסע החיים בפלנטה הכוכב הכחול , רבים נושאים כאב כה עמוק.
האם נוכל להבין מדוע ?
זכיתי להכיר את חלקכם , וליבי יוצא אליהם , מנסה אני לעזור ולתמוך , לעיתים חשה כי אני מעניקה להם שלווה , ולעיתים אני יודעת כי גם אני לא אמלא את חלל הכאב הכמהה , אל אותה תדר עדין ממנו הגיעו , אל אותה אהבה והרמוניה , אל החיבוק האלוהי .
אותה הכרתי במהלך המסע הקסום של החיים , ולה עיני ברקת ירוקות , והיא פוסעת במסע החיים מבולבלת מקיימת את החזות האנושית הארצית על פי חוקי משחק המטריקס, אך בתוכה היא כמהה למצוא את אותה התדר אשר ממנו הגיע , אהבה ללא תנאי , אהבה של תשוקה אדירה וחיות , אהבה של מלאות והגשמה , אהבה הזורמת בתנועה.
היא הגיעה אל פני האדמה , לאחר שהייתה גלגולי חיים רבים שם עמוק בתוך גלי האוקיינוס , אכן שם היה ביתה בתוך האוקיינוס האין סופי , בעיר האור הייחודית , יחד עם אחיה ואחיותיה סירנות הים .
שם היא נעה בחופשיות עם עיני הברקת ושיני האור החדות , ידעה היא את התנועה בגופה בקלות , ונעה יחד עם הלהקה שלה , היא ידעה לשיר את שירת הסירנות בקול כה עדין אשר סחף אליה את הדולפינים והלווייתנים , היא ידעה לשיר בקולה העדין את שירת הקונכיות והצדפים .
היא ידעה ושמעה על החיים מעל פני האדמה אך לא האמינה, עשרות אלפי שנים , החיים עמוק במרחב הפנימי היה שליו ושקט , ההרים הוואדיות הפרחים ושושני הים היו לה הבית , והיא הכירה את כל חלקת מרחב העיר הייחודית שלה.
מאביה נפטון , היא שמעה על השינויים המתרחשים מעל פני האדמה , אז היא חוותה את השינויים במפלס האוקיינוס כאשר היבשת אם הגדולה , זו אשר גם הייתה לה בית שקעה אל תוך המצולות .
היא שמעה אז מאבייה , כי האוקיינוסים יעברו שינויים רבים , בעקבות השקיעה וכך גם הכוכב הכחול .
עם זאת הם השתדלו ושמרו על ביתם , למרות שהרכב המיים שינה עצמו , האור פחת , וחלחלה אט אט סוג של חיים אחרים במעמקי האוקיינוסים . את שומרי העיר הם הציבו ויום וליל שמרו על הכניסות , הם ידעו כי עליהם להיזהר עם היציאה למרחבים הפתוחים של האוקיינוס , כי חלק מהם לא שבו ….
את הערב ההוא היא זוכרת , כי אביה פנה אליה, ניגש אליה עם חניתו הענקית וזקנו ועיניו נוצצות , ״בתי האהובה, עלי , כך הוא אמר ,אני פונה אליך לצאת אל שליחות חשובה , שליחות אשר תציל את מי האוקיינוס ואת ביתנו , שליחות אשר אליה אנו מיידעים את 144 בנינו ובנותינו , ואת אחת מהן״
היא זכרה את מילותיו וחשה את ליבה מתרחב , גאה יודעת כי זהו זמנה , יודעת כי עליה לקחת את מלא האחריות לצאת ולשמור על ממלכות האור הפנים אוקיינויות . וכך היא עשתה .
יחד הם עברו הכשרה להתנהלות מדוייקת מעל פני האדמה . יחד הם עברו הכשרה וסגלו לעצמם את היכולת להתנהל מעל פני האדמה , הם שינו את צורת גופם , צמחו רגליים , התאימו את הריאות לנשימת חמצן , ואת היכולות לאכול מאכלי אנוש , הם עברו הכשרה שפתית תרבותית , וידעו כי הם ימצאו זה את זו , עם יציאתם מעל פני האדמה .
הם האמינו , כי הם אלו אשר יצליחו לשמור על מרקם החיים במעמקי האוקיינוסים , ולנקות את הפלנטה מתוך אותה אפלה אשר חלחלה עם שקיעת היבשת אם .
הפרידה מהבית הייתה קשר מנשא , היא התבוננה באביה והוא בה , הוא סיפר לה כי בכל גילגולי החיים שתיקח בהם חלק , עיני הברקת שלה יראו לה את הדרך הנכונה , הוא סיפר לה כי , מחכים לה אותם מדריכים , בהם תפגוש , והיא תזהה אותם בקלות רבה.
הוא הבטיח כי לא יחסר לה כלום , וכל שעליה להתרכז הוא ביכולות האישיות שלה ולהאמין .
יחד עם חברייה היא עברה בשער הרב ממדי , חצתה אותו ועלה אל מעל פני האדמה , הנקודה הראשונה אליה הגיע היו חופי האיים במזרח , חלקת גן העדן היתה שקטה וטהורה והיא ידעה כי תוכל להמשיך להתקיים באותו גוף זמן רב, כך היה , היא התקיימה במשך עשרות אלפי שנים בגוף אחד ועשתה את שליחותה בנקודה זו . האדמה הרכה זהובה, הים השקט הטורקיז העניקו לה את היכולת להתקיים בשלווה ולשמור על התדרים עימם הגיעה אל מעל פני האדמה , האוכלוסייה מעל פני האדמה היתה מצומצמת , והיא וחבריה היו מידי פעם יוצאים שוב לאוקיינוסים אל ממלכות האור , כך הם שמרו על תדרי הבית והצליחו להתקיים מעל פני האדמה ולמדו את מורכבות העולם הדחוס הגשמי .
היא ידעה כי עם סיום העידן , יהיה עליה לבחור גוף חדש, היא גם ידעה כי הדחיסות תעמיק והזכרון יטשטש , אך היא היתה מוכנה , עיני הברקת כך הבטיח לה אביה יראו לה את הנתיב אל דרכה , אל ייעוד , אל השליחות אליה התחייבה.
וכך היה , בגופה החדש היא הגיעה אל אחוזה גדולה הנמצאת על אחד המצוקים באיסלנד, שם בכל בוקר צפתה בגלי האוקיינוס מתנפצים על רכסי המצוק , ושרה את שירתה , הימים היו ימי הבניים , והאנושות עודם כבולים תחת שליטה של מלכים ואדונים , ללא חופש בחירה הם התנהלו , וגופם לא החזיר יותר מ 40 שנים זעומות .
הכניסה והיציאה היתה כה מהירה , היא לא הבינה כיצד ככה הנשמות יכולות ללמוד משהו , אך היא ידעה כי זו תהייה תקופה קצה , ואכן 500 שנים עברו , והיא אחוזה על המצוק, נחבאת ומתגלה , והפכה להיות סיפור עם , אשר סיפר את סיפורה של סירנת הים .
בלילות היתה יוצאת אל הספינות הטובעות מצילה את המלחים , בימים היתה שרה את שירתה ומרפאה דרך רפואת התדרים את אלו הזקוקים לשחורר הנשמה או ריפוי .
היה זה ליל זהר הצפון , אשר האיר יותר מכל שנה , היא ידעה כי בליל זה היא תוכל להיכנס ולהעמיק אל ביתה במעמקי האוקיינוס , הגעגוע היה גדול , היא חשה את המרחק שנוצר בשל ירידת התהודה בפלנטה , היא התכוננה להעמיק ולקחת חלק בכינוס הגדול שיועד לכל עולמות האור אוקייניות .
שם בכינוס , הם דיברו , על השינוי הגדול בתהודת בני האנוש ,על הנפילה והאפלה שדבקה ברבים , על האגו שהוביל הטעה אותם מנתיבם ,
הם דיברו על ניתוק מוחלט מהאנוש מעל פני האדמה , היא ידעה כי הניתוק יחול גם עליה , היא ידעה כי לא תוכל לשוב ולהכנס בקלות אל מי האוקיינוס, וניגשה לאביה.
הוא חש את חששותיה , ושם את ידו על ליבה , בת אהובה , הבחירה היא שלך , עשית שירות רב לטובת ערינו , את רואה את המתרחש וכי אנו זקוקים לכל אחד ואחת משליחי האור שלנו , אל מעל פני האדמה .
״אך איך אדע , את מקומי , את ביתי אם זכרוני יישכח?״
״אך אקבל את ההזנה של האור הייחודי לקיומי ?״
עיני הברקת יובילו אותך בתי , וליבך ואותה אהבה אותה את נושאת בתוכך .
את תדעי .
היא בחרה יחד עם חבריה , לעלות הפעם בגלגול חיים חדש , בעולם אחר , כה אחר .
היא נולדה בעידן הפוסט מודרני , עולם מהיר חד , שבו התהלכה בין בני אנוש ולא חשה את ליבם , מה קרה בגופם היא שאלה ? היא נכנסה למערכות כילדה וחשה עצמה אבודה , בודדה ושוב ושוב חיפשה את אותו התדר אותו הכירה וזיהתה - אהבה.
כאשר צמחה לנערה , היא לא ויתרה והמשיכה בן המשעולים ואתגרי העולם המערבי המודרני היא המשיכה לשאול ולחקור, ולהוריה היתה בת מקסימה , כה יפה עם עיני הברקת , גרה היא ליד הים ואביה בכל יום היה לוקח אותה לשם , הוא ידע את ליבה חש את רצונה והכמיהה להיכנס אל בין הגלים , שם היא היתה כדגה נעלמת ומחייכת את חיוכה היפה . שם היא ידעה ושרה את שירת ליבה , חשה את החיבור אל מעמקי האוקיינוסים , חשה את הרצון להיעלם שם בין הגלים .
כבני גילה היא המשיכה בנתיב החיים המקובל , אך היא חשה וידע כי משהו חסר כה חסר היה לה אותה תחושה של בית ושייכות , היא המשיכה להתבונן על האנוש ולא הבינה את שפתם את הדרך בה הם ביטאו את רצון השכל.. האגו וליבם דמם , היא לא הבינה כיצד הם יכולים להתל אחד בשני , כיצד הם משקרים ומכאיבים זה לזה. הכאב שחשה דרך הסנסורים העדינים שלה , אשר טרם הייתה מודעת אליהם , גרמו לה אט אט , לסגור עצמה מהם , והיתה ממשיכה ללכת לים , להתבונן בשקיעות ובזרחיות ולשיר את שירתה .
באותו אחר הצהריים , אותו היא לא תשכח , היא ישבה ליד הים , על רכס גבוהה עליו הגלים היכו , הנה היא רואה 2 נערים נכנסים אל בין הגלים , הגלים היו גבוהים והיא ידעה כי צפויה להם סכנה , מתבוננת בשנים והם מעמיקים , היא נעמדת ולא חלפו להם 5 דקות , והיא שמה לב כי אחד מהם חסר , היא רצה אל בין הגלים , נכנסה והחלה צוללת , רואה את אחד הנערים , והוא נופף לה , היא צוללת עמוק , ועינה מאירות את הדרך אל גופת הנער , היא צוללת ומנסה למשות אותו מעלה שוב אל החיים , אך גופו היה כבד כסלע , ידה אוחזת בו לא מצליחה להרפות והיא מעמיקה וצוללת איתו מעטה מעטה , חשה כי ככל שהיא מעמיקה היא שלווה ועינה מאירות את דרכה …
הם , אספו אותה אל ביתם , הם ידעו כי היא משלהם , סביב גופה היה הקידוד ההוא ….
הם לקחו אותה עמוק פנימה אל מצולות הים , אל העיר הקרובה לחופה , שם הם טיפלו בה וזיהו אותה , בתו של נפטון..
הם , לקחו אותה להיכל המרכזי , הם חשו כי היא התעייפה מהמסע שם מעל פני האדמה , הם ידעו כי היא חשה כמיהה כה רבה לשוב הביתה . הם הטעינו אותה ורפאו את כל גופייה , הם העניקו לה את האהבה , והתמיכה והעניקו לה את היכולת לזכור , דבר אשר לקח זמן מה , היות והשכחה עטפה אותה …
אביה הגיע , רכן אליה ודמעה גדולה נחתה מעיני האור שלו על עיני הברקת שלה , אט אט היא פקחה את עיניה וראתה את דמותו , היא לא האמינה , וחשה את ליבה מתרחב ודמעות שמחה היא שבה אל ביתה .
בימים הבאים היא שקמה את גופה , זכרונה חזר אליה והיא שוב נעה עם גופה הדגיגי אל בין מחוזות ערי האור , היא ידעה כי היא לא ממהרת לשוב מעלה , היא ידעה על המצוקות הרבות , היא לא שכחה את הכאב והפחד הנוכח בשדה במרחב ...היא ביקשה להישאר במצולות ...
ולתמוך באנוש מתוך מצולות הים ...
היא שמעה על החיבורים אשר התקיימו במהלך עשרות אלפי השנים האחרונות עם קהילות החיים הפנים פלנטריות , ערי האור הם נקראו , היא ידעה כי חלק מערי האור , גם הם נקראו לקחת חלק במערך הפלנטרי להארת האנושות , במיוחד בימים אלו .
היא שמעה על אחת הערים המרכזיות הפעילות שמה היה טלוס...
~~~~~
עקבו אחר הפרסומים אל הפרק הבא ...
Comments